משמעות החיים פשוטה: מוות.

כשעלה השחר הוא הגיע הבייתה, עייף וסחוט מהעבודה.
החתול שלו התפנק לעוד רגע, לפני שיצטרך לקום מהספה.
הוא הלך לפינה בה ישב החתול, נמרח בתשישות על הכרית,
לקח ת'שלט, הדליק ת'טלויזיה לראות אם יש איזו תוכנית.
מדפדף בין הערוצים, והופ! הגיע (שוב) לחדשות,
לשמוע אם אולי אמרו עליו משהו בטלויזיה, על מחוות הגבורה הקטנות.
הרי כל הלילה הוא עבד בפרך למגר את הפשע מהרחובות,
בזכותו התושבים יכולים לישון בשקט, מבלי לפחד מצרות.
פושעים מסוכנים הוא זורק לכלא כל לילה ללא יוצא מן הכלל,
רק היום תפס ארבעה כאלה, נערים צעירים - זה מחדל.
וכל הזמן הוא תוהה לעצמו לאן הגיע העולם,
שנערים כה צעירים מתפרעים כך בלילה וגורמים להמון בלאגן.
אם לא היה הוא, מי היה יודע לאן היו מתגלגלים הדברים,
כמה זקנות היו נאנסות, כמה צעירות היו מותקפות, כמה צעירים היו נהרגים.
מזל שתפס את הבחורה ההיא על נהיגה בשכרות, הוא חשב לעצמו בין שאר ההרהורים.
חצי כוס בירה? זה פשוט מזעזע, טוב שלא לקחה רובה ויצאה לטבוח בעוברים ושבים!
מי שמע על כזו התפרעות, לקחת את ההגה ללא אחראיות...
(אבל בעוד שעיכב את הבחורה המסכנה למשך שעתיים,
הוא לא שם לב לבחורים שעברו באור אדום ובמהירות מופרזת בנתיים....).
יותר מאוחד באותו הלילה הוא תפס ילד בן 16 עם ספריי גרפיטי.
טיק טק יוצא הפנקס, והעט נשלף בצורה חלקה, הוא כבר רגיל,
לכתוב עוד דוח על 250 שקל, לעוד ילד שניסה לבצע איזה תרגיל.
חוצפה שכזו, ונדליזם טהור. הרי כל הראיות מול העיניים, הוא חייב מייד לדווח,
אז מה עם הילד בוכה ואומר שהספריי נועד לפרוייקט בית ספר, הילד שקרן, זה בטוח.
אז הוא עיכב את הילד לעוד חצי שעה,
הביא אותו לתחנת המשטרה.
(ובעודו נוסע עם הילד לשם,
מתרגש מעוד דוח שבמיומנות נרשם
הוא לא שם לב לזקן מחוסר ההכרה
ששכב ממש מולם על המדרכה...).
לאחר שעתיים של הפסקת אוכל הוא חזר לרחוב המוכר לשמצה,
ראה בחורה עוברת את הכביש, אך ללא מעבר חציה!
"גברת, עצרי!" אמר בעודות כבר שלף את הפנקס ואת העט.
דוח על 100 שקל, זה ברור, אין אפילו מה להתלבט.
(ובעודו רושם בקדחנות את הדוח ותיאור המקרה המזוויע,
התעלם מצרחותיה של בחורה ששמע אי שם מהגן הסמוך ברקע...).
הפסקת שתיית קולה, והנה הוא חוזר לתפוס אנשים רעים,
ואיזה מזל! הנה הם הולכים לקראתו, 2 צעירים שיכורים.
האחד מתנדנד, והשני נראה כתומך, ומנסה להוליך את חברו,
חייב להיות כאן משהו מסריח, חושב השוטר בראשו.
"לאן מועדות פניכם?" שואל השוטר בעל התעוזה,
"מלווה את החבר הבייתה" ענה התומך וקיווה לקבל קצת עזרה.
אך אבוי, ללא שום התרעה, על המדים של הגיבור הקיא החבר,
הפנקס והעט כבר בחוץ, רושמים עוד דוח, הרי מדובר על תקיפת שוטר!
תחנונים מהתומך, ושום מילה מהחבר החצי מעולף,
אך השוטר שומע כל יום קשקושים כאלה, זה לא יעבוד עליו.
(ובעודו כותב את תיאור המקרה לפרטי פרטים,
לא שם לב לגבר שסוחב טלויזיה מהבית של השכנים...).
הוא גאה בעצמו כל כך על ההספק המרשים.
כל כך הרבה דוחות,
נמנעו כל כך הרבה סכנות.
חיים שלמים ניצלו בזכותו,
מה היה העולם עושה אם לא היה אותו?
הוא לא שוטר סתמי,
הוא גיבור לאומי,
הוא מינימום סופרמן ששומר על השלום,
הוא באטמן שנלחם בפושעים כל היום,
רק בלי מסכה ובלי משחקים,
מי אמר ששוטרים לא מועילים?