משמעות החיים פשוטה: מוות.

"פסססט.."
די אמא, אין לי כוח לקום לבית הספר...
"פסססט... אתה שם."
אוף אמא תעזבי אותי, כבר סיימתי את המבחנים...
"היי, פססט, הכל בסדר שם למטה?"
הא, מה הולך כאן? אני בכלל לא במיטה שלי. אה כן, באר, מים, קור... איזה באסה.
"פססססססססססט......."
ועכשיו אני גם שומע קולות. נהדר. עוד משהו להוסיף לקורות החיים.
"היי בחור, אולי תסתכל כאן למעלה?"
אני מרים את ראשי ולא מאמין, יש שם פרצוף. אולי זה אלוהים? לא, אלוהים אמור להיות לבן, נכון? הפרצוף הזה חום. אולי זה שד? כן, זה הגיוני... השד של הבאר שקם לאחר שהערתי אותו ועכשיו הוא רעב לארוחת בוקר. האמת שגם אני רעב, לא יזיק לי לנשנש משהו.
"היי בחור, מה אתה עושה שם?" שואל הקול בעל הפרצוף החום.
"סתם, שחיית לילה. רוצה להצטרף?" מה קורה לי? למה אני לא יכול להיות נחמד כשאני זקוק לעזרה?
"קצת קר עכשיו בשביל שחיית לילה, אתה לא חושב?" עונה לי הקול.
"מצטער על זה, אני עייף, תוכל לעזור לי לצאת מכאן? אהיה אסיר תודה לנצח."
"חכה אני כבר בא."
טוב, אז זה לא אלוהים, וכנראה שגם לא שד. האם יכול להיות ומדובר על המשיח? לא שמעתי חמור, אבל לא כל המשיחים צריכים לרכב על חמור, נכון? וכמה זמן בכלל לוקח לו לחזור? אולי הוא בכלל לא מתכוון לחזור, אולי הוא נטש אותי. אולי בכלל דמיינתי אותו ולא היה שם אף אחד מלכתחילה. איזה מדכא...
"היי, פסססט בחורי."
אני פולט ביני לבין עצמי 'הו, תודה לאל' ואיזה הללויה קטן, וחוזר להסתכל למעלה, על משיחי. ליבי מחסיר פעימה, הבנזונה הזה מצא חבל! הוא הולך למשוך אותי מעלה אל עבר הגאולה!
"קח, נסה לתפוס את זה," אומר המשיח ומשלשל את החבל. אני מושיט יד לתפוס, ומרגיש שהחבל ממש קר. יש לו מרקם גמיש כזה, כמו של גומי. האם הוא זז בתוך כף היד שלי? הדבר הבא שקורה זה שהמשיח עוזב את החבל בקצה שלו, והוא נופל עלי ב"בלופ" עסיסי.
"מה, למה שחררת את החבל?" אני צועק בייאוש אל עבר המקום בו נמצאת התקווה האחרונה שלי.
האיש מגחך ואומר "מה, אסור להתעלל בבעלי חיים." אני מתחיל להבין מה קורה בדיוק כשאני מרגיש איך החבל מתלפף סביב הזרוע שלי, זוחל לעבר הכתף שלי, מסתובב סביב הצוואר שלי ומתחיל להתהדק. אני מבולבל לרגע אבל מתעשת די מהר. אמנם דביל שהתגלגל לתוך באר בגלל זבוב בנזונה, אבל עדיין בעל אינסטינקט הישרדותי ככל החיות. אני מנסה לתפוס את הנחש ולהרחיק אותו מהצוואר שלי, מנסה להרוויח עוד קצת מרחב לנשימה, אבל הוא חזק והוא רק מתהדק יותר. מעולם לא שמתי לב כמה שרירי הגוף שלהם. אני מנסה למצוא את הראש שלו, אבל זה בלתי אפשרי בתוך הקשר הסבוך הזה, וכשאני חצי קופץ כדי לצוף, וכשאני כבר חצי לא נושם. ראש, רק תראה את הראש שלך ואפצפץ לך אותו כמו פופ-קורן. אני חובט בו בכל כוחי, אבל כוחי לא גדול בגלל המים האלה, המים המזוינים האלה שכל כך מאטים אותי ואת התנופה שלי. רגע אחד, מים! אני לוקח נשימה עמוקה ככל שהנחש נותן לי, וצולל פנימה, עמוק ככל שאני יכול, כמה שיותר רחוק מפני המים. הנחש מתחיל להרים את ראשו מעל פני המים כדי לנשום קצת בעצמו. הופה, מצאתי אותך... אני תופס את הנחש קרוב לראשו ומטביע אותו בעוד שאני מוציא את ראשי מעל המים כדי לנשום. לנשום... פעולה שכה ממעיטים בערכה בימנו. הנחש נאבק בתוך ידיי, אך הפעם אני חזק ממנו ומצליח להשאיר אותו מתחת למים. האחיזה שלו סביב צווארי נרפית ואני מתחיל להריח את הניצחון.
"מה אתה עושה לנחש שלי???" אני שומע צעקה מהולה בהיסטריה קלה מלמעלה, מהיכל התקווה שלי. שכחתי לגמרי שהברנש נמצא שם.
"הורג אותו, יא חתיכת בן-זונה שכמוך, וברגע שאני יוצא מכאן אני הורג גם אותך!" אני מרגיש איך הוריד במצח שלי עומד להתפוצץ. מי לעזאזל האיש המוזר הזה שמסתובב ביערות בלילה קר כזה, ומאיפה לכל הרוחות הוא מצא נחש?
"אתה לא בדיוק בעמדה לאיים עלי, הא?" האיש מגחך. הוא מצדיע לי, והולך. נעלם.
"היי! היי, תחזור לכאן!" אני קורא לו, אך לשווא. עוברות דקות ארוכות והאיש לא חוזר. כנראה שאני נשאר כאן לבד אחרי הכל. ומה יהיה מחר? יעבור כאן מישהו בכלל? מישהו נורמאלי. מה יקרה אם גם מחר לא יהיו כאן מטיילים? אני מתישהו אמות מרעב. או שאני אטבע. או שאמות מקור. כל כך הרבה דרכים למות, רק תבחר! גם יתכן שהמשוגע הזה יחזור עם שק של עקרבים, ויזרוק לי אותם על הפרצוף.
אני חושב שקראתי באיזשהו מקום שנחשי יבשה יכולים לשהות מתחת למים עד חצי שעה. אני מניח שאחר-כך הם פשוט מתים. הנחש הזה הצליח לשרוד שעות. או לפחות כך נדמה לי. מעניין אם בשר נחש חי ראוי למאכל אדם. זה לא נחש ארסי כך שלא נראה לי שהוא רעיל... הו אלוהים, אל תיתן לי לאכול אותו... בבקשה... אל... תיתן לי...