בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Naivete

Only the Lord can understand
When those first pangs begin
How much is reflex action and
How much is really sin
לפני 16 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 10:08

.




מארס-בעקרב זה היבט-אלמנט שמצביע על טבע ראשוני מהדרגה הגבוהה ביותר – או הנמוכה ביותר. על דחף הש?רדותי ומיני חזק, כששני הדחפים הללו משתלבים היטב זה בזה. מה שגורם לסוג של מגנטיזם רב עוצמה שיש לו השפעה כה גדולה על הסביבה עד שאחרים חייבים להגיב – בעלי האלמנט-ההיבט הזה תמיד משפיעים על סביבתם בדרך כלשהי, בין בכוונה ובין שלא בכוונה. אותה בו?לטו?ת היתה קיימת גם בילדותם של המארס-בעקרבים, למעשה אולי אף יותר, אך סביר להניח שהם ניסו אז להקטין אותה. נראה שהם משכו אליהם ידידו?ת הדו?קה או עוינו?ת רבה כבר מגיל צעיר, וכאז כן עתה יש להם את היכולת לעורר באנשים את תקוותיהם או פחדיהם הבסיסיים ביותר.

אנרגיה פרובוקטיבית קורנת מהם תדיר. הם אינם נוטים להתאמץ ולהשיג משהו שהם לא מאוד חושקים בו. פעולה מתוך צורך כלשהו ועוד פחות מזה על פי רצונם של אחרים לא תספק אותם. רוחם המרדנית – בין אם אקטיבית ובין אם פסיבית – תמשוך אליה תמיד נאמנות רבה או איבה גדולה, ולא הרבה ביניהן. ולכן ניצר?ת הבטחון שלהם תמיד פתוחה.

ולכן הם מסוגלים לעורר מהומות ותוך כדי כך להשיג את רצונם. אולם רתיעתם מלעמוד על שלהם בתקיפות עלולה להעיב על דרכם.

לרתיעה הזאת יש שני הסברים: 1) בעברם הם נו?צלו?. 2) זו דרכם להתגבר על הדחף החזק שלהם לנקמה. בשני המקרים התוצאה עלולה להיות דחיה עצמית או ביקורת עצמית, אותן הם ינסו להסוות על-ידי אדיבו?ת יתרה או בדרך הפוכה לגמרי.

לפיכך, השימוש הטוב ביותר שיוכלו המארס-בעקרבים לעשות בכוח ובעוצמה שלהם הוא לרפא או לשנות את סביבתם בדרך כלשהי, ובשלב ההתחלתי את הדימוי העצמי שלהם-עצמם, לשמור על עצמם לעצמם, ושביעות הרצון העצמית שלעתים מתגלעת אצלם היא תוצאה-ריאקציה של אותו איו?ם מו?קדם.

או?לם, פחדם מכך שיהרסו אותם עלול להוביל להרס עצמי – לדחיקת העקרב שבהם לפינה! בזמנים קדו?מים יעצו אסטרולוגים למצביאים להציב בשורות הלוחמים הראשונות חיילים שיש להם מארס בעקרב. גם כיום אין מי שישווה להם בדחיפה לשינויים ולשיפורים במקומות שבהם הם נחוצים במיוחד, בין אם לטובת החברה ובין אם לצורך התפתחותם האישית.



דברים שמושכים אותם: קשר אינטימי. אינטנסיביות רגשית. שליפה מהמותן. זכיה כנגד כל הסיכויים.

דברים שדוחים אותם: אדישות. פשרה. שמפעילים אותם. ירידה על הברכיים. ו?יתו?ר.



שני הצדדים של כמה ממטבעותיהם של המארס-בעקרבים:


מטבע 1

הצד השלילי: נטיה למגלומניה, להשפיל, להתהולל, לנטור טינה (ההסבר: חוסר שביעות הרצון שלהם מעצמם משתקף ביחסם המעוות לאחרים).

הצד החיובי: כריזמטיים. בעל דחפים מיניים עזים. אין לעמוד בפניהם. בעלי עושר ריגשי (ההסבר: יש בהם משהו שאחרים נמשכים אליו או מחפשים, והם חייבים ויכולים לבטא אותו).

מטבע 2

הצד השלילי: עקשנים. נוטים להרס עצמי. ברוטליים. סוערים (הסבר: הם תקועים בבור שמוחם כרה להם. והם יודעים זאת).

הצד החיובי: בעלי רצון חזק. אי אפשר להרוס אותם. מלאי עוצמה. אמיצי לב (כי הם לא רק יודעים אלא גם חשים שיש בחיים כוח-ו?קטור שפועל באופן חיובי).

מטבע 3

הצד השלילי: אכזריים. מתישים. חסרי ליאו?ת. חסרי רחמים (ההסבר: הנזיפה וההתכחשות לזולת הן כתוצאה מכך שהם מתקשים לאהוב את עצמם).

הצד החיובי: יסודיים. עובדים קשה. נחושים. שאפתנים (כאשר הם מצליחים לגשת לביצוע משימות עם מידה של חיבה).

מטבע 4

הצד השלילי: מתערבים בעניינים לא-להם. מניפולטיביים. ערמומיים. ש?ורפים (כיוון שקשה להם לגלות את טבעם הטוב, הם מחפשים פגמים באחרים).

הצד החיובי: חודרים. מרפאים. דיסקרטיים. חדי תפיסה (כאשר הם מגלים שהם מסוגלים להפיק את המיטב מאחרים, הם עושים זאת גם עבור עצמם).

מטבע 5

הצד השלילי: קנאים. אפלים. בעלי דם קר. תאבי נקם (תחושת הדיכאון שמלווה אותם היא כתוצאה מכך שהם נלחמים בכוח החיים).

הצד החיובי: מלאי להט. מעמיקים. בעלי דם חם. חזקים. כי בסופו של דבר כוח החיים הכל-יכול, היודע-הכל והנוכח-בכל נמצא איפשהו בתוכם, כאילו שיש להם זיכיון עליו, או ג?ן, או שרביט, אולי כפית... יש כאלה שנולדו עם הכפית הזאת בפיהם. הם החלוץ שלפני המחנה.


מ- http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1651924

לפני 16 שנים. 21 בנובמבר 2008 בשעה 10:41

.


}{




לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 13:36

...

הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
ובאת, באת לי בזמן.
הייתי לבדי ודרכי אבדה לי
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.

נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים
הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין.
ואני עוד זוכרת את השיר ששרת
את החלק הטוב מכל מה שאמרת.
היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן.



לפני 16 שנים. 2 בנובמבר 2008 בשעה 9:49

יש אנשים שמתחברים אליהם באופן די מיידי – או מכורח הנסיבות (נגיד, במצב חירום) או כי פשוט מזהים שם משהו שמשקף את עצמך. קשרים אלה חשובים בעיניי, למרות שלא תמיד הם נותרים לאורך זמן (אבל הכי כיף כשכן).

אצלי, כמעט תמיד החיבורים הכי קלים שלי היו עם גברים. אבל החברות הכי טובות באמת היו נשים, למרות שהיו רק מועטות כאלה לאורך השנים.

ופתאום, בזמן האחרון יצא לי להכיר מספר נשים שבלי הרבה קדם ופורפליי פשוט ברור לי שיש לי איתן קשר חשוב... אמאזונות אחת אחת. נראה לי שאני צריכה להקים בכלל שבט. אחת שיודעת על מה אני מדברת בלי שאני בכלל צריכה לומר מילה... אחת שכל דבר שהיא אומרת זה כאילו יצא מפי... אחת שתמיד יודעת את הדבר הנכון לומר. ענקיות, ולא רק בגובה. נשים חזקות, עוצמתיות, חכמות, שוות, יפות, דעתניות – וסאביות. לא של העולם, רק למי שזה שלו. ומי שלרגע חשב שזה אומר להיות סמרטוטית או חלשה או קטנה או טיפשה, לא הבין מאום.

אוהבת אתכן, ושמחה שדרכנו נצלבו. כיף לי, ואני מחכה לעוד.

}{

לפני 16 שנים. 26 באוקטובר 2008 בשעה 12:52

.

שעווה בשיער
זיעה בתוך הניילון
רטיבות בין הרגליים...
צפה לי כמו בין עננים.

היום, עכשיו, אני עדיין מרגישה רכה ונעימה.
האור יותר מאיר, האוויר יותר נקי, החמימות יותר מלטפת.

קמצנית במחמאות.
גם עכשיו לא יודעת איך לומר
אולי לפעמים זה חייב להספיק שרוצים לומר
ולהשאיר את זה ככה עד שלומדים את המילים.

לפני 16 שנים. 24 באוקטובר 2008 בשעה 16:31

.

קצוות שפתיים מוטות כלפי מטה...
(לא תמיד העיניים הם החלון.)
גלגלים מסתובבים, גם מתוך שינה.
זה כאב
זה כעס
זו אכזבה.
ועייפות, נראה לי.

רוצה להחליק, ליישר את הקווים האלה.
כורעת לצידך, מלטפת.
מחכה שייעלמו.

לפני 16 שנים. 19 באוקטובר 2008 בשעה 9:03

.



Dream Variation

To fling my arms wide
In some place of the sun,
To whirl and to dance
Till the white day is done.
Then rest at cool evening
Beneath a tall tree
While night comes on gently,
... Dark like me--
That is my dream!

To fling my arms wide
In the face of the sun,
Dance! Whirl! Whirl!
Till the quick day is done.
Rest at pale evening . . .
A tall, slim tree . . .
Night coming tenderly
...Black like me.

- Langston Hughes







לפני 16 שנים. 10 באוקטובר 2008 בשעה 17:39

.

פעם לא התחברתי לחתולים בכלל. אהבתי אותם כמו שאני אוהבת חיות באופן כללי, סימפטיה אבל לא חיבור.

לפני כמה שנים הצלתי גור חתולים קטן והוא נהיה האהבה הגדולה ביותר שהייתה לי כבר המון שנים. אני לא יודעת אם עכשיו אני "cat person", אבל בהחלט נוסף לי רובד לחיים שלי, ואני שמחה שהייתי פתוחה לזה. ועכשיו תמיד יש לי חתולים בחיים 😄

ותמיד יש לי אהבה.

~*~*~

מאמן הכושר שלי אמר לי היום שיש לי אנרגיות טובות. ושאני מדוייקת להפליא. הוא קבע שיש בי "שלווה"... אני? שלווה? הכנסתי לו בוקס... טוב, זה היה אימון קיקבוקסינג...

~*~*~

שיר שליווה אותי ביום כיפור. נו, אז לא מקורי, אבל אני צריכה לחשוב למה דווקא זה.

סליחות

לאה גולדברג


באת אלי את עיני לפקוח,
וגופך לי מבט וחלון וראי,
באת כלילה הבא אל האוח
להראות לו בחושך את כל הדברים.

ולמדתי שם לכל ריס וציפורן
ולכל שערה בבשר החשוף
וריח ילדות ריח דבק ואורן
הוא ניחוח לילו של הגוף.

אם היו עינויים - הם הפליגו אליך
מפרשי הלבן אל האופל שלך
תנני ללכת תנני ללכת
לכרוע על חוף הסליחה

לפני 16 שנים. 5 באוקטובר 2008 בשעה 23:20

.

החיים לפעמים הם רכבת הרים.

ובגדול - טוב שכך. שלא יהיה משעמם...

אבל באמת, אי אפשר לחיות בלונה פארק. זה מאבד את הקסם מהר מאוד ובאופן כללי מעייף וגם מעורר קצת בחילה.

~sigh~

השבוע שעבר היה כל כך מדהים. הכל הכל היה מקסים ולא יכלתי לבקש תחילת שנה יפה יותר.

נהניתי בכל כך הרבה רמות החל ממשחקים וריקודים וכלה בחברות וחוויות בונות ועמוקות.

אבל כל עליה סופה בירידה והירידות פה הן תלולות.

לא יודעת מה יהיה.

לא טוב לי עם זה.

לא אוהבת כעס ורוע, ומשתדלת לא לתת להם מקום אצלי. ודווקא כי אני וכעס מכרים ותיקים, אינטימיים... אני מכירה את הרעל שלו.

אבל לנקות כעס זה לא תמיד קל. ולא תמיד אפשרי. ולא תמיד אפילו האחריות שלי. אבל מה שאני יכולה אני עושה... את השאר אצטרך ללמוד לקבל.

לא יודעת מה יהיה.

~*~*~

היום היה לי רגע שאני הייתי הכי אני. זה היה רגע מושלם כזה, כי יש לי יותר מידי רגעים שאני בכלל לא יודעת מי אני. לא בעליות ולא בירידות.

הרגע הזה היה רגע קטן, ולא חשוב בספירת הרגעים של החיים. אבל אחלה רגע. צחקתי המון. הצחקתי המון. עשיתי לאנשים טוב רק בזה שהייתי אני. עשו לי טוב בחזרה.

אני רוצה את הרגעים האלו. רוצה ורעבה. זה היה רגע ששווה כמויות לא מבוטלות של החרטא של החיים. רגע שממתן את כל הירידות.

הולכת לישון. מחר יום חדש. הרכבת נעה לה...

לפני 16 שנים. 22 בספטמבר 2008 בשעה 14:26

.
נתת לי:
רטט של ציפייה שכבר שכחתי מהי.
כמה שעות מדהימות (וכואבות!).
ורגע אחד מושלם.
.
עשרה ימים של מפח נפש.
נחיתה קשה.
לילה אחד הזוי.
שבב של תקוה.
וחזרה לציניות המובנית.
.
אני נתתי לך:
את עצמי.
.
אולי פספסת?