ימים אחרים

 

במקום הזה 


הלכתי והלכתי 
ולאן שלא הגעתי 
לא באתי 
לא באתי 

ואני נשאר במקום הזה 
עם הבלוק והפסנתר והקפה 
כולם עוברים פה במקרה 
כמו ספור קצר או מונולוג במחזה 

ושקט ברעש הזה 
וכלם על הקצה 
מחכים שמשהוא יקרה 
בזמן ההולך וכלה 
ביופי בין הבלוק והקפה 

ואיך שלא יהיה 
ואיך שלא יהיה 
לא... 
לא יהיה 

הלכתי והלכתי 
ולאן שלא הגעתי 
לא באתי 
לא באתי 

ואיך שלא יהיה... 

 

 

הינה עוד אחד שאהבתי והלך, הלך לשדות . 

אסי דיין 

הוא יושב לראות סיינפלד וצוחק . מחייך מאוזן לאוזן. 

הילד שלי רואה סיינפלד וצוחק . אני את שלי עשיתי .

שאלתי אותו מי הדמות שהכי מצחיקה אותו הוא ענה : אמא של ג׳ורג׳ . 

פה - דאגתי ! או כמו שאומר אסי במערכון החייזרים:  ״ חישדתי״ . 

 

שלב הבא לואי סי קיי . כן יבוא יום והוא ישב לשיר איתי בקולי קולות כמו שאני אוהבת  את הפתיח ללואי. 

לואילואילואילואייייייי

לואילואילואילואהההההה

קראתי פה באיזה בלוג של גברת, היא כותבת על גבר עשיר שיש לו עוזרת רק הבעיה שהיא כוסית נורא והוא לבטח שוכב איתה . 

אז נזכרתי שהכי מגניב זה אחד כזה רק עם עם מנקה זכר . 

מנסיון . 

הם גם מנקים טוב יותר . 

 

ואיך אמר לי פעם מישהו:״ את כל הזמן אומרת לא חשוב לי כסף לא חשוב לי כסף ויוצאת רק עם מיליונרים ״ . 

בסדר קורה נו ..

זה פשוט יותר נוח וחוץ מזה כסף זה לא חשוב , המון כסף זה סיפור אחר . 

 

 

* מאחר וסתומים הם אנשי הכלוב( בחלקם - בחלקם! ) : אין לשכוח את ההומור בזמן קריאת פוסט זה . 

 

  כבר יומיים אני מנסה להתעסק בכל דבר אפשרי רק לא לשבת כמה דקות לבד בשקט להזכר להבין ואז לבכות .  להזכר באישה יקרה טובה רחוקה ששוכבת שם באיזה בית חולים בפריז ואין מילה אחרת : גוססת .  היא לא יכולה לשמוע אותי או להבין אותי .מאחר ואני אדם נוסטלגי,בסדר נו , סנטימנטלי ; אני נזכרת בבוקר ההוא התעוררתי מוקדם ואיתי התעורר החשק לאיזה מאפה צרפתי מהבולנז׳רי ,יצאתי בשקט , לא רציתי להעיר ופריז כמו פריז משכה אותי לטיול ,קניתי דברים  וישבתי שם באיזה פארק קפואה מקור האכלתי יונים . חזרתי הביתה מחייכת ובתחילת הרחוב היא עמדה צועקת עליי במילים שחצי שלא הבנתי .  מה שכן הבנתי הוא : שיש ערבים שאני משוגעת ושהיא דאגה נורא.  אני זוכרת שעניתי שבסך הכל רציתי קצת לטייל ומה את דואגת זאת פריזזזז!  היא הייתה מכינה לי אוכל צרפתי בסיסי שזה חמאה וחמאה עם משהו והיתה לי שם תקופה שקטה ומאושרת עם יין ויין וקוניאק וגבינות, אבל לא מסריחות .שתינו קפה ממאגים ענקיים ועישנו מלבורו אני לייט היא רגיל . אני הפסקתי לעשן היא המשיכה.   עכשיו היא זקנה מאד וחולה ועומדת למות ונמאס לי להפרד מאנשים שאני אוהבת.  כמה קלישאה זה להגיד עכשיו : ״ תמיד תהיה לנו פריז״ .  נשבר לי הלב . נשבר לי הלב . 

 

    אני נדהמת מזה איך ביאליק עשה עלנו קריירה, לא , לא על ״אהבתי בשם תפוח״   על ״נד נד .. עלה ורד ״. כשאני במצב רוח מדוכדך הוא נוסע אליי הביתה עם רכב ספורט חדיש כזה שגבר מצליח קונה בתחילת שנות ארבעים מתקשר מלמטה ואומר ״תרדי כבר אם לא אני עושה לך בושות בכל השכונה ״ ואני יודעת שהוא לא מסוגל כי הוא ביישן רצח . אני יורדת למטה כי אני גם יודעת שאם אני נשארת עוד קצת בבית אני מתחילה למדוד חבלים , איזה אורך יתאים ל... אני נכנסת לרכב וכשאני רואה שהוא קנה לי חפיסת מלבורו לייט אני אומרת בלב ; אוי ואבוי המצב שלי ממש חרא אם הוא מרגיש שהוא צריך לקנות לי סיגריות - כי הוא הכי שונא שאני מעשנת . ״עכשיו תקשיבי טוב מצאתי חנות חדשה מוכרים שם אלכוהול טוב . נלך לקנות ואחכ נשתה או שבא לך בר ? אם בא לך תדליקי סיגריה , זה בסדר אני אפתח את הגג ״.  ואני שותקת . ואז הוא שם לי את השיר של אלתרמן שאמדורסקי עשה לו ביצוע בן זונה  וצרחנו את השיר יחד , הוא הגבר היחידי שאני שרה לידו.  הוא יודע את כל המילים , הוא למד אלתרמן עם השנים . נסענו ככה ואני הדלקתי סיגריה  והיה לי נחמד . אחרי כמה דקות הפסקתי לשיר רק חשבתי באיזו פינה נסתרת במוחי האפל ; למה הוא צריך שיהיה לי כזה רע בשביל שיהיה כזה טוב אליי ושגם אני ככה אליו . אני לידו באמת רק כשרע לו .  חשבתי גם שזה הגבר היחידי בעולם אי פעם ! ש...שבאמת דואג לי ? בלי כותרות של עבד וכלב וזונה ושלך לא שלך. הוא פשוט אוהב אותי ודואג לי . ואיך אלפי מילים שנאמרו לי  מפי כמה וכמה גברים לא שוות כלום . כלום ! ואולי בגלל זה עכשיו אני לא מסוגלת להכיר אף אחד ואין לי כוח לאף אחד ודווקא עכשיו יוצא לי להכיר כאלה שמצחיקים אותי וחכמים כמו שאני אוהבת אבל אין לי מקום ואין לי אויר ואני  כאילו בכוח מתעצבנת מהם וזורקת אותם לעזאזל. אם רק יכולתי הייתי בועטת לעצמי בתחת .  וכל המחשבות האלה רצו לי במוח הרועש שלי  , אז ירדו לי דמעות ומרחו לי את המסקרה . זה שקר כל הקטע של המסקרה עמידה במים הזה . או שאולי דמעות של תיסכול לא כולל בעיסקה. הן ממיסות אפילו מסקרה עמידה.  הוא הסתכל עלי  ואמר לי :״ אני לא מאמין שאת עדיין בוכה בגלל אלתרמן  ״. ״ כמה שאתה מטומטם״ . ״ טוב סליחה , מה שתגידי ״.

הפסקתי לבכות והרגשתי בכל הלב שהוא אחד משני הדברים הכי חשובים שיש לי בחיים ככל הנראה לעולמים 

         

 

אני לא מבינה גדולה בכימיה ( מצחיק שהאייפון בתיקונו באוטומטי מתעקש לשנות לי כימיה למילה : כניעה . כן גם בה אינני מבינה גדולה ) .  אני מעלה פה את עניין הכימיה כי בא לי לדבר על משהו מזוקק . על משהו איכותי תמצית הטוב . וחשבתי אולי יש לזה מילה אבל לא באמת עולה לי משהו .  אני נזכרת רק בג׳סי פינקמן ומיסטר וויט רוקחים את הקריסטל מת׳ שלהם . עוד אז בקרוואן לשיווק פרטי לפני הכמויות המסחריות . חומר כחול מזוקק איכותי ממכר להזריק ישר לגוף שיתערבב בנפש .  ג׳סי שבן ומיסטר וויט אלברשטיין .. ישבו להם במעבדה במטרה אחת פשוטה לגמור לי על הנשמה וכתבו לי את השיר הבא :     

ובכן הגעתי למסקנה

אחד הדברים שגורמים לי לעצב זה גברים שמדברים איתי על אושר . 

״בואי תצאי איתי קצת , נעבור לגור ביחד . נביא כלב . לא יהיה לך טוב ? סבבה , אחרי עשרים וחמש שנה תקומי תלכי .״ 

 

פשוט , הכל פשוט .

 

ואני במרפסת המוזחת אחרי חורף שלכלך לי אותה .ברקע אני שומעת את חזאי הטלוויזיה מספר שהאביב מגיע, כאילו שלא קשה לי מספיק .  מיצי שהבאתי מהשלג לידי ( כן , בסוף נתפס לה השם מיצי אחרי כל החיפושים והמאמצים ) . אני עם כוס מלאה וודקה וקצת מיץ חמוציות בשביל הצבע , מדליקה סיגריה . עוברת על כללים ולא אכפת לי . לא אכפת . 

 

חצי עצוב חצי שמח

חצי נשאר פה חצי בורח

חצי נגמל חצי מעשן

 

חצי נובל חצי פורח

חצי גר פה חצי אורח

חצי אופטימי חצי מיואש

חצי עוקץ וחצי דבש

 

וזה רק עניין של זמן

עד שאברח רחוק מכאן

מלחמות בתוך הלב

כן זה רק עניין של זמן

לא מתעורר ולא נרדם

מלחמות בתוך הלב

חצי שונא אותך חצי אוהב

 

חצי זוכר חצי שוכח

חצי נסגר חצי פותח

חצי קורה חצי מדמיין

חצי נותן חצי לוקח

חצי כועס חצי סולח

חצי אופטימי חצי מיואש

חצי עוקץ וחצי דבש

 

חצי מסתורי חצי שקוף

חצי נשמה וחצי גוף

חצי מודע חצי מתעלם

חצי רוצה להיות שלם