ימים אחרים

זה המצב 

בַּעֲבִי הַחֹרֶשׁ, פְּרוּשָׁה מִן הָעוֹלָם,

בְּצֵל שֶׁל-אַלּוֹן רָם, בְּרוּךְ אוֹר וְלִמּוּד סַעַר,

לְבַדָּה תַּחֲלֹם לָהּ חֲלוֹם עוֹלָם הָפוּךְ

וְתַדְגֶּה לָהּ בַּחֲשָׁאִי אֶת-דְּגֵי זְהָבָהּ –

וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-בִּלְבָבָהּ.

ברוך אתה ( הכלובי? ) 

הבורא ״ התעלם ״ בצט . 

ימים של מלחמה . קיץ מהביל טמפרטורת מכונת כביסה אם את נמצאת באיזור לא ממוזג חלילה .
עצוב אפילו בכיתי היום . אמא אחת מבוגרת של חייל מילואים סיפרה שכשבאו ודפקו בדלת ביום שישי היא בדיוק שמרה על הילדים שלו והיא ראתה מבעד לדלת חייל אז היא אמרה לנכד:״ הינה אבא בא לשבת״ . זה לא היה אבא זה היה קצין וקצינה . הם באו להודיע שאבא לא יבוא יותר .
נשברתי . אחרי ימים ארוכים של גוש בגרון הכל פרץ החוצה ביללות ובכי . ככה שמעתי את עצמי בוכה. חשבתי לכתוב על זה פוסט אבל נראה לי כאילו לא מוסרי לקבל השראה לכתיבה על חשבון אבל של מישהו אחר . בסוף הינה אני כותבת ; הכעס העצמי מתערבב עם ים של כעסים אחרים . סלט כעס ישראלי כזה .
בלילה נשמעו הצופרים . הם לרוב לא נשמעים פה בשעות כאלה . שעתיים לפני נכנסתי למקלחת מרחתי עצמי בקרמים ונסיתי לצאת מהמרה השחורה שאפפה אותי . קרם רגליים וגרביים .
כשנשמעו הצופרים הערתי את הילד הרמתי את הכלבה על הידיים ואת החתולים הכנסתי לחדר הכי מוגן הכל במסגרת החצי דקה המדוברת . שפלה ואני תמיד שוכחת את המספר . ירדתי למקלט . הוא ממוקם קומה מתחתיי. הילד חצי ישן עם המבט הזה שיש לילדים במקלטים והשכן שלי מסתכל עליי , מסתכל ושואל :״ למה את עם גרביים באמצע הקיץ״ ?
זה סיום מחויך ליום כזה רע . רע עד אימה .
אנחנו במקלט השעה שתיים וחצי בלילה יש פיצוצים - ואותו מעניין למה אני עם גרביים .
לכי תביני אנשים .

״ לא הספקתי לצאת לרוץ, אתמול אכלתי המון רציתי לרוץ קצת ״ הוא אמר לי.

״ אז תרוץ אחריי״ עניתי לו אפילו נדמה לי שקצת חייכתי .

״ אחרייך אני לא רוצה לרוץ , אני רוצה לזחול״ והיה לו את המבט הזה . 

המבט הזה! 

ואם כבר ״ להזרק למקום רחוק ״ ...( אני מעדיפה את המינוח ״ להלקח״ ) ;
לפני שנה בדיוק יצאתי לשייט בן עשרה ימים לאיטליה . משהו מגניב לאללה . אני לא מתה על טיולי קיץ ובכל זאת על אותה ספינה היה משהו מרנין נפש .
קיבלתי לשייט את הדיסק החדש שהוציאה אז כנסיית השכל . הוא היה פס הקול של הטיול שלי . הוא והרקוויאם של מוצרט . אותו אגב שמעתי אחרי כמה חודשים בווסטמינסטר שבלונדון עם נערי כנסייה וקולות של מלאכים וככה בקור כנסיות לונדוני מקפיא זלגו לי דמעות חמות מהעיניים אפילו שבן זוגי לטיול ישב לצידי וסבל כל רגע נתון והסבל שלו הפריע לי להיות עצובה , הצחיקו אותי לפרקים הפרצופים שהוא עשה לי בכוונה.
וזה שהוא אמר שהוא אף פעם לא ראה בן אדם שכל כך נהנה שעצוב לו .
נחזור לשייט : באותו דיסק של כנסיית השכל ( יו עכשיו שמתי לב שיש כאן מוטיב כנסייה) יש שיר ישן של זהר ארגוב , הם עשו שם איזו גרסה חדשה עם התזמורת האנדלוסית מצחיק אגב שכל נגניה או רובם - רוסים .
זה שילוב מגניב רוסים ומרוקאים . לי בבית יש אפילו הוכחה גנטית לעניין .
אז איך הגעתי לשם ? להלקח למקום הרחוק הזה ?
אז *** שלח לי שיר , זה שחשבתי שלא אשמע ממנו עוד ( חה! פעם ראשונה ) לינק ליוטיוב, אחרי ששמעתי את השיר ( אישה משוגעת - אוהד חיטמן חה !- פעם שנייה ) היה שם את השיר של כנסיית השכל - ״ ילדתי״ ולשם נלקחתי . נמל גנואה תחילת יולי איך התעוררתי בבקר ועליתי לסיפון העליון וארופה כמו ארופה אפורה אבל היה חמים ולח וזה היה מאכזב במעט , איך יש שם שיר בדיסק עם הבית כה רחוק וכשאת באמצע הים בלי לראות חופים זה איך שהוא נשמע מאד אמין ואחכ מוצרט ולונדון ווסטמינסטר דצמבר , אהבה גדולה .
2013 היתה שנה בת זונה .

    עוד שיחה עם הונילי ...

  ״ אתה יודע מה ההבדל בן קוקהולד לפורסד בי ? ״

  ״ עוד פעם את מתחילה עם הסטיות? קוקהולד אני יודע מה זה , פורסד בי אני נכנע , אין לי מושג מה זה ״.

״ טוב אז אני אסביר לך ״

״ כן אני בטוח שתסבירי לי , לרגע לא חששתי ״. 

״ קוקהולד זה אומר שאני עם גבר אחר ואתה מסתכל״ 

״ יופי, מתי נכנס הקטע שאני מרביץ לו ומראה לו כל מה שלמדתי בצבא ושגם אשכנזי יכול לזיין את האמא שלו? ״

״ אתה לא! זה לא כולל ! ופורסד בי זה אומר שאני מעניקה אותך לגבר אחר ״

״ שאת מה???״

״מה ששמעת - אני אגב מעדיפה קוקהולד...״

״ עכשיו כשאני חושב על זה גם אני מעדיף קוקהולד . מעניקה אותי , בחיי את חולה ״.  

מיום ליום מרגע לרגע יש לי עוד ועוד דברים לכתוב בגבולות בפרופיל : 

• דברים שכלובי לא מרשה לי לכתוב כי הוא אומר שזה גזעני

• אנשים שכותבים בבלוג שירים או משפטים כמו שרק הם מבינים ותמיד עם הכי קלשאות שיש;  

כמו - 

להישבר לחיות 

לחם גבינה 

ירח דממה 

וציפורים .. איך אפשר בלי ציפורים . 

• כל מי שדומה למה שהכרתי פה עד עכשיו . 

( שמא יעלבו חבריי האהובים - בין שלל הזבל האנושי פה יש כמה יהלומים שאספתי ואני שמחה שהם שלי) 

״אז מה זה בדסמ ? תספרי לי.״
״אני אספר לך , אבל רק אם אתה באמת רוצה לדעת .״
״רוצה.״
״אני יכולה לספר לך שיש דומינה ויש נשלט ויש דום ויש נשלטת.
שיש צד מרצה וצד מרוצה וגם המרצה מרוצה מהיותו מרצה .
אני יכולה לספר לך שזה מעיף פרפרים בבטן שלא חשוב מה אעשה ומה אראה
כשאני ״ שם״ יש לי דממה בראש ושעה עוברת לי כמו שנייה שבוע כמו יום חודש כמו שבוע .
שאם אשווה את זה לסיפור ונילי זה כמו שיש לאכל פסטה ויש לאכל פסטה .
אתה יכול לאכל כזאת פסטה מסריחה של אוסם עם רוטב עגבניות מסריח לא פחות ואתה יכול להכין פסטה טרייה מקמח דורום מיוחד לצרף איזה רוטב שמנת לזרוק מלא פורטבלו ואז איזו נגיעה של כמהין ואם אין כמהין אז גם שמן כמהין זה סבבה . ״
את זה אני מספרת לו במלון מקסים של סקוטים מול הכנרת .
״רגע רגע , אז אם ארד עכשיו לרצפה ואעמוד על ארבע ותקשרי אותי וכאלה כמו בסרטים , זה ישמח אותך ?״
״לא -
זה יעציב אותי .
אני צרכה שלא ישחקו בשבילי ,  אני צרכה שיחיו את זה איתי .

אתה ההוכחה לזה שאין מושלם אבל הכי קרוב לזה שמצאתי . ״

״אני חושב שזאת המחמאה הכי מוזרה שקיבלתי לעולם . ״
״כזאת אני בייבי , בחורה מוזרה . ״

זה כבר כמה שבועות שאני משתדלת את סופם להעביר במלון זה או אחר . 

את סוף השבוע האחרון יצא וביליתי בבית . שבת בצהריים בחוץ גהנום של חמסין אביבי .

״ אמא בואי נשחק ארץ עיר מצחיק״ 

״ ארץ עיר מצחיק ״ זה אומר בשפת ילדים שבאישיות ב - ג׳  כותבים ״ גרגמל״ . 

תוך כדי שהוא מביא כלי כתיבה ודפים אני נזכרתי בשייט שעשינו יחד אני והוא  עד איטליה וחזרה בקיץ שעבר וכמה שיחקנו בו ארץ עיר ואיזה כיף היה . 

אני : אאאאאאללףףףף! 

הוא : סטופ! 

אני : ב׳ 

הוא: מה ב׳?! כל כך הרבה זמן ב׳?!

אני : טוב נו יאללה שחק כבר . 

כמה שניות של שקט  ואז: 

״ אמא?״ 

״מה?״ 

״ תגידי , בולבול זה צומח?״ 

״ בגיל שלך זה עדיין צומח.תכתוב ביגוניה . מה בולבול עכשיו ?! ״ 

״ אבל אמרנו מצחיק! ״ 

״ בולבול זה לא מצחיק״

בסוף הוא כתב ״ בלורית״ ואני ? אני כתבתי בולבול . 

כל כך רציתי לספר לו שבשנתיים האחרונות ראיתי בולבולים שככל הנראה כבר בגיל הילדות חדלו מלצמוח 

והם כל כך מתאימים לדומם וכל כך רחוקים מאישיות . 

הם או בעלהם .