ימים אחרים

 

בחוץ דצמבר וחם חם כמו גהנום.  היקום יורק לי בפרצוף כמה טיפות של גשם כאילו רוצה להעליב ולהתריס . דצמבר בלי גשם זה מדכא . בחזרה הביתה הווטסאפ שלי מצפצף כמה התרעות ברצף . בפעם האחרונה שזה קרה כולם הודיעו על אריק .  היום זה ספי ריבלין . זה מבאס כל המוות הזה . כשאריק מת בכיתי , הרבה בכיתי . כי אריק זה פס קול נוגה על אף היותו גם מצחיק לפעמים , העין היתה מורגלת לנזול כשאריק ברקע. ספי זה לחייך ,זה ילדות, זה ההוא שמגיעים אליו הביתה כשהולכים קצת ימינה ועוברים את ההר .  זה האיש שהכרנו כל פינה בבית שלו ופיתחנו רגש של קנאה מול דנה הילדה שהיתה מגיעה לבקר אותו . אני משתדלת לא לבכות כי תמיד חייכתי כשראיתי את ספי,  אני לא מצליחה . כשאשפי התקשורת מנגנים לי על מיתרי הרגש ומשדרים את הראיונות שאחרונים שלו וברקע שיר פרידה מהחיים : אני גיטרה . את אני גיטרה כתבה נעמי שמר לבני אמדורסקי עת היה גוסס ממחלה דומה לזו של ספי ריבלין . אני בוכה . נשברת .    הינה עוד אדם שעבורו הכל תם ונשלם .   רק חביתוש נצחי .   

 

אין ברירה אני חייבת לנסוע שוב ללונדון . 

אחד נסע לאט

השני מהיר ועצבני 

בסוף כולם מגיעים לאותו המקום 

אז מה ? 

הכי חשוב תהני מהדרך. 

 

זה האיש שלבש את החולצה האדומה  האיש ששר על לאה האיש שנסע לאט דיבר על סוף הדרך  שהבטיח שעוד נפגש  עם ארצי באיזו הופעה . שחזר ואמר יש בי אהבה . ששכנע אותי לא לקחת ללב, לקחת פסק זמן ולא לחשוב ואז להתחיל מהתחלה . שרנו איתו בלב כשעפנו כמו גוזלים  שכנע אותי להפסיק עם העולם לריב לקחת ספר טוב כי מגיל כזה כל אחד עובר את זה . הוא האיש ששר לי ולך לי ולך לי ולך .

זה האיש , הלך  .       

היא תביט אליו טובה וחכמה 
כמו בבן השב הביתה מן הדרך 
תחבק אותו אליה בנשימה חמה 
אמא אדמה . 

 

עוד נפגש אריק באיזו הופעה אולי כבר  בעולם הבא 

 

בהתבוננות בתמונות עם חזרה מטיול אחרון אני נוסעת לאחור בזמן בתמונות שיש לי במחשב . תמונות שלא ראיתי שנים . אני רואה אותי ואותך ואותה .אתה מסתכל עלי משם עם מבט של תכול עיניים ונזכרתי בשיר של בוב , בחיי שהרגשתי שגשם כבד עומד ליפול .  אני ואתה זה כבר לא משהו שקיים וגם היא כבר מתה .מוות של תקופה שנראה שלא חשוב כמה זמן יעבור ומה יקרה תמיד אתגעגע אליה . 

זה שנים רבות זה ימים זה לילות שחלפו . זו תמונה שצולמה כשנפרדנו בט״ו בשבט כשסבא  מת וצילמתי את עצמי לפני עידן הסלפי האייפון האינסטגרהם והפייסבוק והסתכלתי על המצלמה במבט עצוב . אבל לא סתם עצוב או עצוב סקסי  , הוא עצוב שובר לב עצוב אמיתי לא פוטוגני . אולי כי בדיוק חזרתי מהלוויה של סבא שלי ורציתי לזכור את התחושה או אולי כי בדיוק כמה ימים לפני , נפרדתי ממך . 

מאז הכל כמו סתם .

 

 

שכבתי במיטה עייפה עייפה ימים ארוכים יש לי 

ראיתי קצת פורנו - לא היה משהו . 

נכנסתי לאתר טיילתי בפרופילים . כמעט כל מי ששם פה תמונה של עצמו פשוט דומה לתחת ( לעזאזל , מה זה אומר עליי??) . 

ראיתי מישהו ששם תמונה שלו חובש כובע טמבל , עבר לי כל החשק למשהו מיני .

ידעתי שהאתר הזה יעיל . ידעתי . 

שווה לעשות מנוי זהב . כמה שקלים בחודש ואני יכולה להגעל כמה שבא לי מתי שבא לי . 

יש תמורה . 

וגם אני יודע ואת יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת .

לכי לישון --- מפגרת ! 

הלכתי , הלכתי .

אז יש מלון ויש כרטיסים ויש תוכניות היכן לטייל ומה לעשות . יש אפילו איש נחמד שמצא לנכון לעזור לי ולסדר לי הכל בקבצי אקסל ( איזה מותק !  ) . 

הכי חשוב שיש את הרקוויאם של מוצרט ב: 

Westminster Abbey

אז כחובבת חווה אין מצב ואוותר על הקלישאה : 

שלום אני נוסעת ...

 

אני מתכננת לי עכשיו טיול לאנגליה . יוצא לי ואני נכנסת לאתר הכלוב והינה הודעה : ״ שלום המלכה״ . כן אז אני חושבת: אללי איזה מפגרים . נמאסתם. 

אגב, אם יש מישהו שמכיר מלון חביב נעים שקט! לא זול מידי ולא יקר מידי שיגיד לי משהו אפשר פה אפשר בפרטית . התקשרתי לאלזבת אמרתי לה שאני רוצה לקפוץ אבל היא בדיוק נוסעת עם פיליפ לאיזה דיל קלאב באנטליה.  לכי תסמכי על משפחה . כשהיא ביקשה אותי לבוא לבקר נתתי לה את החדר שלי . אבל אחרי מה שהיא עשתה לדיאנה, אני כבר לא מופתעת . 

 

 

 

 

אני כבר עייפה מלנסות להסביר את זה מהכיוון שלי . יש את משל הפרארי אבל מאז וכתבתי אותו נדבקו בי רק הגברים הלא נכונים . כנראה והוא לא כזה נהיר אבל אני עדיין אוהבת אותו .    ובכל זאת אייל מגד הסביר את זה לא רע וכך בעצם הולך הרעיון ( לגמרי לא הציטוט המקורי) :  ״ את , את מלכה שלי .״  ״ אה , ככה אתה אוהב את זה ? אתה רוצה שאהיה המלכה שלך ? ״ ״ כן , ככה אני אוהב את זה ״  למחרת היום היא חיכתה לי בבית על המיטה עם כתר מקרטון שהיא קיבלה ״בברגר-קינג״  עם מבט מפגר בעיניים.  מאותו הרגע לא הצליח לעמוד לי הזין עליה . באותו הרגע זה נגמר .     אז זהו . אם זה לא זה - זה לא זה !   

 

ילדה , אני תמיד רציתי ילדה . כנראה שהיקום או לא יודעת כיצד לכנות את האחראי לעניין,   חשב אחרת ויש לי בן . כזה עם רובוטים ספיידרמנים משחקי מחשב מסיבות בנים ולא לא מסיבות פיות . עולם שכל כולו לא ורוד . בסדר , בחלוף השנים למדתי לשרוד את זה . התרגלתי התאהבתי בו. אנחנו מצליחים לחיות יחד .  ואז היא הגיעה . אחותי שתחיה הביאה לי  את האחיינית שלי . אמא שלה קרייריסטית שכזאת כמעט ולא נמצאת בבית וכל אחר צהריים אני לוקחת אותה לביתי אנחנו יושבות מציירות גוזרות מתאפרות היא זוללת ארטיקים . אני דואגת שיהיה לי מלאי ארטיקים שכזה . אוי לי אם אמצא ללא מלאי ארטיקים דרוש . מאז והפסקתי לעשן אני מגיעה לפיצוציה השכונתית רק כדי לקנות ארטיקים . פעם קניתי  מבחנות ובקבוקי מי עדן קטנים , היום אני קונה ארטיקים . קצת מזכירה לעצמי את סבתא ז״ל שקנתה לנו סוכריות גומי במשקל ומקפיא שתמיד היה מלא בקרטונים של ארטיקים . זה קטע שאנחנו דומים להם תמיד בסופו של דבר .  אנחנו ממציאות סיפורים . היא מספרת לי כי אנו  צמד מכשפות , כי עלנו לצוד ילדים וצרכות לקחת מסבתא סיר גדול גדול ומקל ארוך ארוך להכין שיקויים  . היא מחדדת באוזניי ומודיעה לי : אנחנו חייבות ! לאכל המון המון ממתקים כי רק כך יהיו לנו שיניים שחורות של מכשפות !  ואנחנו צרכות למצוא משרת . כי מי ינקה לנו את הבית ויעשה קניות ?  תוך כדי כמובן אני נתבקשתי : להכין שוקו ,להביא לה מגבונים , מים בא לה מים , תביאי לי דף, לא כזה ! צבעוני .  תחליפי לי את הטושים , לא , בעצם בא לי צבעים . מאחר ובינתיים לא נמצא המשרת עשיתי הכל בצייתנות .    הינה אחראית אנוכי לדור הבא של גבירה צחורת פנים שחורת שיער חלק שופע . מניפולטיבית,  דרשנית , מפונקת . מבחינתי אפשר לפתוח לה ניק כבר עכשיו .  אז מה אם היא בת ארבע ?  

 

ארבעת החתולים הקטנטנים שמצאתי לפני כמה חודשים עדיין מלווים אותי , הם והקודמים שאמצתי . כן מאחר וגדלה פלאים משפחת חתולי הרחוב שלי החלתי קונה שקי מזון חתולים במשקל עשרים קילוגרם .  תמיד תהיתי בהסתובבות המרכולים שלי מי לכל הרוחות קונה שוקולד למריחה במשקל אחד קילוגרם מי קונה מארז וופלים באריזות של חמישים או קופסאות גבינה לבנה וחומוס בגודל דירת שיכון .  לא קל לי עניין הריבוי חתולים הזה . אני יושבת בבית והם מטפסים לי לחלון המרפסת מצמידים שפם לחלון . אני רואה את הפה שלהם נפתח ומדמיינת ששומעת ״ מיאו״ . אני באמת לא כזה אוהבת חתולים . אני אישה של כלבים .  כשאני יוצאת את הבית לא חשוב לאן לא חשוב מתי הם מלווים אותי כמו המאבטחים של ביבי . מקדימה מאחור מהצדדים . זנבות זקורים . עד מקום מסויים וקבוע הם הולכים אחריי ואז חוזרים לגינה . אני יודעת ומכירה כל אחד . כל פעם אני סופרת אותם ויש בי חרדה גדולה שמא אחד יחסר . בשבת היתה כתבה בטלוויזיה על מאכילי חתולי רחוב . אחותי מיד שלחה לי הודעת ווטסאפ : ״ יש עליך כתבה בטלוויזיהבערוץ 2 ״.  לרגע חשבתי שזו שוב איזו כתבת יחצ של מועדון בדסמי אבל היתה שם רק איזו רוסייה בודדה ,  זקנה אחת ועוד קלישאות של אנשים כאלה שמאכילים חתולים , מנגד היו כמובן האנשים שמפריע להם שמישהו מאכיל את האומללים .  אחותי שלחה הודעה נוספת :״ את רואה איזה מוזרים מאכילים חתולים ברחוב?״   אני באמת שונה ( לא בא לי להגיד מוזרה ) בהרבה דברים .  להאכיל חתולים אומללים ולדאוג להם למים זה לא מוזר . בעיני מי שלא עושה את זה הוא המוזר .  זה נותן לי תחושה שיש לי לב  . זהו זה .    אבל אני באמת אוהבת גברים בצורת כלב אני לובשת רק שחור שומעת כמעט רק קלאסי וישראלי יש לי רק חברה אחת וכל השאר זכרים אני כמעט אף פעם לא שותה מים אני לא מצליחה להתאהב באף אחד רוב בני האדם נראים לי מפגרים אף פעם לא משעמם לי יש לי פנטזיה שיש לי כלבייה ענקית מלאה כלובים מאוכלסים בגברים וכל פעם אני בוחרת לי אחד לשעשוע  והכי חמור ! הסכמתי להצטרף לוועד הכיתה של בית הספר .  - אני מוזרה ? אני ?