ימים אחרים

יום שבת כזה של קיץ ואני נוסעת עם אבא באיילון לבקר משפחה בתל אביב .
אני נוסעת מחר למלון בצפון אני אומרת לו , אבא שלי כמו אבא שלי נוהג לו בזהירות משום מה תמיד מסתכל בכל המראות ולרגע
מוריד את עיניו מהכביש ומסתכל עלי בסוג של בהלה. מחר? מחר ט' באב , מחר הולכים לבית קברות צמים לא הולכים לבתי מלון.
בואי אני אספר לך סיפור , אח שלי הוא מספר לי, היה בן שבע כשקנו לו משקפת עם שנורקל כזה ליום ההולדת שחל ממש בסמוך לשבוע של ט באב . סבא עליו השלום עוד לא היה דתי , מסורתי כזה את יודעת ,אוכל כשר הולך קצת לבתי כנסת . היה כמובן קיץ וכל המשפחה מחו"ל היתה פה ורצו ללכת לים .אמרה סבתא לא, אולי לא כדאי? אבל חם והילדים בבית וכבר יש אבטיח ,מלון לא היו מזגנים ולא היה סוני פלייסטיישן אז... ארזו את כולם והלכו לים. עוד לא הספיק האח לטבול אל רגליו במי הים וגל גדול הציף אותו ולקח את המשקפת אל מעמקי הים.
אתם רואים ? אמרה סבתא , לא הולכים לים בשבוע של ט' באב. כמו שבאו אל הים כך חזרו הביתה מבוהלים ולעולם לא הלכו אל הים בשבוע של ט' באב.
עשרים שנה אחר כך בקיץ בשבוע של ט' באב הוא האח שלי הלך אל המילואים ואת, את כבר יודעת מה קרה ...
אמר לקח נשימה עמוקה ושתק.
נו אתה רואה אבא , דברים שצרכים לקרות פשוט קורים...

לכם אספר כי אותו האח שלו בדיוק התחתן, אישתו היתה בהריון הוא קיבל מילואים .
כמובן שאם הכל היה מסתיים בשלום לא הינו זוכרים את המילואים האלה אחרי כל כך הרבה שנים .
כן קרה מה שקרה, קרה אסון גדול במילואים שאנשים הולכים אלהם וזוכרים אותם גם אחרי עשרים שנה .
בערך כמו אותה הפעם שהלכה לה כל המשפחה אל הים והמשקפת נעלמה לה בן גלי הים בשבוע של ט' באב.
ארבעים שנה .. ארבעים שנה כך אמר ונסע לו באיילון ארבעים שנה .
סעי תהני רק תחזרי בשלום .