ימים אחרים

אחר צהריים מקפיא ביציות שכזה של תחילת ינואר סופר חורפי , השארתי את הילד בבית הוא לא הלך לבית הספר, אני בבית בטרנינג , הכלבה בפוך צמודה לי לגוף החתולה מעל הפוך בן הרגליים הילד מול הטלוויזיה הפייסבוק מראה תמונה ועוד תמונה של ירושלים המושלגת , ושוב זכרונות מחורף 92׳ אך היינו אז ילדים . הפעלתי את מכשיר החימום החדש שרכשתי . מזגנים במוד חימום אני לא סובלת , מפזר החום הזה עושה ממש נעים . אני ספונה בבית סך הכל טוב לי חמים וזה ואז , אז טלפון .האחות האהובה על הקו , התקשרו מגן הילדים הילדה לא מרגישה טוב .לה יש פגישה חשובה עם מנהל האיזור והיא שואלת בחוסר אונים אם אני יכולה ללכת להביא את הילדה מהגן . אספתי את עצמי עוד קפוצ׳ון עוד זוג גרביים והינה אני בחוץ , קור מוות . הבאתי את הילדה הרמתי אותה על הידיים - כמה זמן כבר עבר מאז ורצתי עם ילד על הידיים ברחובות השכונה .נכנסנו הביתה צרפתי את העוללה לחבורת הפוך היוקרתית שלי . הכלבה שכבה ממש קרוב אליה והילדה הניחה את הראש עלי . אמא שלי כמובן כבר הצליחה לשמוע כי אחד מצאצאיה רק אולי נמצא במצוקה ופתחה את דלת הבית שלי . אחרי ששאלה מה קרה ואך קרה ולמה לא אמרו לה . היא הכינה תה וישבה בספה ליד . הסתכלה עלי ואמרה : אוי אך שיפה לך ילדה , את חייבת ילדה . אמא , אמרתי לה ביאוש , עזבי אותי בשקט , מתאים לי בגדי עור, גרביוני רשת ומגפיים עד הברך . היא הסתכלה עלי מיואשת . אבל ממש , ממש מיואשת . אצלנו במשפחה היאוש כנראה זה גנטי .