״רדי לתיבת הדואר שלך , פתחי אותה ותתקשרי אלי ״. ירדתי לתיבת הדואר פתחתי אותה הוצאתי משם נרתיק נסיעות כזה מפלסטיק . כרטיס נסיעה אלקטרוני עליו מודפס שמי ושם הבן שלי . עשרה ימים שייט באוניית פאר כזאת מאירופה . ביום ראשון ! התקשרתי אליו חזרה וצרחתי עליו את נשמתי .״ מה אתה חושב שאתה עושה ?? אני לא רוצה לנסוע . אני מפחדת . אני לא אוהבת ים ״. ״זה עלה לי 4000 אירו גברת . אם לא תסעי זה ילך סתם ויש לך ערך לכסף את זה אני יודע . כמובן שיש לך עוד 1500 אירו לקחת איתך- מתנה ממני .. יש דיוטי פרי יש שנאל . קחי את הויזה שלי כי בארופה עדיף ויזה ולך יש מאסטר כארד , שיהיה אם יהיה צורך . חוץ מזה אני עסוק נורא הקיץ הזה ובא לי שהבן שלי יסע לטייל קצת אז די ליילל ״. ״ ומה עם החתולים ברחוב מי יאכיל !?״ ״ אני אבוא כל לילה והכלבה תהיה אצל אמא שלך , הכל סגור ״.
״אה טוב בסדר . אני אסע , שכנעת אותי ..אם הילד צריך לטייל אז צריך . יאללה עוף לי מהאוזן אני צרכה ללכת לקנות בגדים , כאלה של שייט קלילים יש לי הרי רק שחורים! אגב זה כולל ? ״ ״תגידי כמה עלה לך , עליי ״. אחכ הוא שלח לי הודעה : ״ידעתי שיהיו לי הוצאות נלוות ולמען האמת הייתי בטוח שתצרחי עלי יותר ״. ואני עניתי לו : ״ בקבר לא צריך כסף - בתכריכים אין כיסים וחכה חכה אני עוד לא סיימתי איתך נבלה ! ״ . אז ביום ראשון אני וקופיקו על הליריקה עשרה ימים חדר עם מרפסת אוחחח ... קשה בחיים קשה !
