דברים שרציתי לומר

אבל אני רוצה עוד.
הכרנו לפני כמעט חמש שנים, אני בידיעה שאני לא יכולה אחרת, והוא בידיעה שהוא קצת אגרסיבי,
ושנינו יודעים אחד על השניה, שאנחנו בעצם ונילה לגמרי...
ואני לא בטוחה מי התחיל, רק שזה היה ברמזים. לחיצות, אחיזות, נשיכות קטנות.
מאז, הלחיצות התחזקו והאחיזות התאדקו, הוא הבין שזה קצת יותר מאגרסיה ואני כבר ידעתי שזה קצת יותר מצורך בסיסי. אני רוצה עוד.
והיה.
אבל זה כנראה אף פעם לא מספיק.
זה לא בא מבפנים, היצריות, היצירתיות, הוא כן, הוא אוהב והוא שם, אבל אני תמיד רוצה עוד.
זו לא הזמנה להצעות, ממש לא. יש לי אותו ואני אוהבת אותו הכי בעולם. מאז הספקנו לעבור לגור יחד, להתחתן, ולדבר אינסוף שיחות. גם על זה.
הוא יודע מה אני רוצה. ואני יודעת מה הוא מסוגל לתת.
ואני תמיד מקווה שהוא ישתחרר עוד, ירצה עוד. גם עכשיו.
שעכשיו שסוף סוף יש לו זמן לדמיין והראש לא מלא במחשבות יום-יום מתישות, יהיה משהו אחר. נוסף.

היום, עם מצב רוח של לפני מחזור, ובוקר מבוזבז, הרגשתי צורך להפוך את היום ליותר פרודוקטיבי וכשעמדתי במטבח כמה שעות, כל כך רציתי שהוא יופיע מאחורי עם הקולר...