דברים שרציתי לומר

אני מספרת לי סיפורים. כדי להרדם, כי המחשבות נודדות, כי משעמם או כי ההורמונים דורשים...
לרוב, המחשבות מתבלבלות והסיפור הוא בליל מחשבות שהתחיל והמשיך וחזר
ועכשיו באמצע הבירה, כשחם גם ככה, והכל סגור בשל חשש מהמדורות שמחניקות, המחשבות מתחילות
מרוחה על הספה, חושבת על כל הדברים שאכלתי היום ולא נמצאים בתפריט הקבוע שלי, דוריטוס חריף למקרי חירום (שילך עם הבירה), שוקולד מחבילת מיקס שנמצאת פה מאיזה אירוח לפני חצי שנה, נו באמת ואפילו לא מריר! ההורמונים ממש משתגעים לי!
וחזרה לבירה, שלא מצליחה להגמר, רק באמצע והראש כבר פחות מחובר למציאות.
ככה שאפילו לא שמתי לב שהדלת נפתחה, ופתאום הוא עומד בצידו השני של הבית, מולי, מגחך על אישתו השיכורה (שכרגע חושבת כמה יהיה מצחיק להצליח לעשות גרפס שעוד מישהו חוץ ממנה ישמע).
הוא התקרב, ונישק בעדינות על המצח. מלטף לשנייה, ומושך, הראש מוטה אחורה בכח והוא עדיין מנשק בעדינות. מצח, צוואר, כתף... ושוב ליטוף עדין.
מקים אותי מהספה בתנופה, תביאי לי גם בירה ומתיישב במקומי. כשאני חוזרת הוא יושב באמצע הספה הקטנה ולא משאיר לי מקום, אז התיישבתי עליו, מתרפקת על הבעל הגדול שלי, אבל זה לא מה שהוא תכנן והוא מעמיד אותי בחזרה. שותה מהבירה, מחפש בטלויזיה מה לראות, ואני מתנדנדת לידו. גם ככה קשה לי להשאר במקום אחד כל כך הרבה, אז עם בירה? אני יכולה לפחות להמשיך לשתות? הושטתי את היד לבקבוק שלי וקיבלתי מכה קטנה על גב כף היד. כמו ילדה שהגזימה עם העוגיות אצל האורחים.
אפשר לשתות מהבירה? לא.
ממשי לראות טלויזיה, לשתות, לא יודעת כמה דקות, ניסיתי להקשיב מה קורה בטלויזיה אבל לא ידעתי אם מותר לי להסתובב כדי לראות, וגם ככה לא ממש הצלחתי להתרכז, ורעשים מבחוץ, ילדים צועקים מבעירים מדורות. וחם.... הוא כנראה שם לב לחוסר הריכוז שלי, להתנדנדות הקטנה והבלתי פוסקת.
אין לך סבלנות?
תספרי עד 50, תשתי שלוק. ככה עד שתסיימי את הבירה.
אולי ככה, תצליחי להתרכז במשהו אחד.