הכל התחיל כשהם באו לקחת אותי מהבית ושמו אותי על דרך המוות.
על פשע שמעולם לא ביצעתי, אתם יודעים.
התחלתי ללהוט ולקפוא
על עצמים ועל מה לא
ספל ממורט, סמרטוט מעוות
ארוחות עסקיות מפוברקות
גלגלים מרושעים נושאים את העגלות
עצם עקומה עולה מהאוכל כמו באוב
והכל טוב לי או לא טוב.
וכסא הרחמים מחכה
ואני חושב שהראש שלי נצלה
ובצורה משונה אני אפילו רוצה
לגמור להשקל עם האמת לא או כן
עין תחת עין ושן תחת שן
בכל מקרה דווקא באמת הייתי כן
ואני לא פוחד למות.
שמעתי סיפורים מהתאים
ישו נולד מתוך אסמים
וכמו נוכרי עלוב
הוא מת על עץ בתור צלוב
וזה די מתאים אם יורשה לי לומר
כי הוא הרי היה נגר
או לפחות זה מה שנאמר.
יד הרצח שלי מקועקעת א.כ.ז.ר
על גבי אחות אגרוף מוכר
החמישייה המלוכלכת הזאת
לא עשתה כלום להתנגד או להתגרות
בגן העדן כס מלכות עשוי זהב
שם גם ארון הברית ישכב
מהכס הזה אנשים אומרים
כל הסיפורים מתגלגלים
הוא עשוי מתיל ועץ
והגוף שלי עולה באש
ואלוהים אף פעם לא רחוק.
אני מטפס אל כסא הרחמים
שיערי מגולח ראשי מנוקב חוטים
וכמו עש שמנסה לחדור
אל תוך עין בוהה באור
אני מדשדש אל מחוץ לחיים
להתחבא במוות לכמה רגעים
ובכל מקרה, אלה לא היו שקרים.
וכסא הרחמים מחכה
ונראה לי שהראש שלי נצלה
ובצורה משונה אני אפילו רוצה
לגמור להשקל עם האמת לא או כן
עין תחת עין ושן תחת שן
בכל מקרה דווקא באמת הייתי כן
ואני לא פוחד למות.
וכסא הרחמים רותח
ונדמה לי שהראש שלי זורח
ובדרך משונה אני צורח
לגמור כבר את האמת לעקם
עין תחת עין ושן תחת שן
ובכל מקרה הוכחה להם אין
ואני לא פוחד למות.
וכסא הרחמים זורח
ואני חושב שהראש שלי מעשן
ובאיזו דרך משונה אני מתחנן
לגמור עם המבטים המפקפקים
אמת תחת אמת וחיים תחת חיים
ואין לי עוד מה להפסיד
ואני לא פוחד למות.
וכסא הרחמים מעשן
ואני חושב שהראש שלי מיטגן
בצורה כזאת שעוזרת
לגמור עם עיוותי האמת
עין תחת עין ושן תחת שן
ובכל מקרה דווקא באמת הייתי כן
אבל אני פוחד ששיקרתי גם כן.
לפני 16 שנים. 13 בפברואר 2008 בשעה 20:52
