האיש ששכב עם אמא שלי לפני כך וכך שנים מתקשר אליי. הקו חלש, אני בקושי שומעת. קשה לשמוע ממרחק של כך וכך יבשות וכך וכך תקופות חיים. מוזר שהוא מתקשר, 3 בצהריים אצלו, גר אצל חבר, עושה שיפוצים ומדיטציה. אחרי שכבר שכחתי שיש האפשרות הזאת, אחרי שהתרגלתי שחזרנו לשתיקה הגדולה. וממרחק כך וכך יבשות זה לא יפה לכעוס. אז בדיוק כשהוא אומר משהו עובר אוטובוס מתחת לחלון שלי, אני שואלת מה, עד שהוא שומע אותה הוא כבר באמצע משהו אחר. ובאמת זה לא מעניין אותי מה שזה היה, וגם מה שזה נהיה. אחרי שהתרגלתי שהוא לא מתקשר אני כועסת שהוא כן. לא רוצה ללקט את תשומת הלב שלו. נמאס לי מזה. והוא מאוד שמח שאני חושבת לבוא לבקר, תיכנסי ללינק שלנו הוא אומר לי, כל כך יפה כאן ושקט ואנשים רגועים ואוכל אורגני. בשביל האוכל האורגני זה באמת כדאי. אני משתתקת ואין לי מה להגיד לו. תכלס, אין לי מה להגיד לאיש אחד שמתקשר פעמיים בשנה. כמה שאני אנסה לגרד.
לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 20:43
