לפני 16 שנים. 12 באוגוסט 2008 בשעה 16:59
אני לא יודעת איך עושים את זה, זה אמור להגיע בטבעיות? גבולות הממשות שלי מיטשטשים ואני לא מצליחה למצוא את ההתחלה שלי ואת הסוף. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה שבוע לבד על כל דקה שאנחנו יחד. אבל בדרך כלל אני מאוד אוהבת לעמוד על קצות האצבעות כדי לנשק אותו, למתוח צוואר באמצע איזה רחוב או ליד איזו דלת. כשהוא יוצא מהמקלחת והשיער שלו רטוב והכחול של העיניים שלו נוצץ וזוהר. והחכמה שלו שבאה ככה בלי להזהיר. איך שלפעמים הוא מתנהג וחושב בדיוק כמוני ואני שמחה שמצאתי מישהו שחושב כמוני.
ולפעמים אני רוצה יותר. ואני יודעת שאין דבר כזה. ולפעמים אני בכל זאת רוצה. אבל בדרך כלל אני יודעת שזכיתי בפרס הגדול. בפרס הגדול פלוס שלוש.
מתי יודעים ומה?
