שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

משפטו של אדם

מהזווית היחודית שאני יכול לתת על חיי
אני יגלה עולם מלא ונעלם
לפני 11 שנים. 18 בספטמבר 2013 בשעה 19:56

חזרתי עייף מהעבודה, כבר ערב, ועוד מעט מתחיל שידור ישיר בטלוויזיה של המשחק בין מכבי חיפה להפועל ת"א. את המשחק הזה, להבדיל משאר המשחקים, אני נאלץ לראות בלי החבר'ה, כי הפעם הזאת לא הסתדר לנו להיפגש. תמיד אנחנו נפגשים אצל אחד מאיתנו, מוציאים פיצוחים, בירות סיגריות ואם יש ג'וינטים אז הכי טוב; יושבים מול הטלוויזיה, צועקים, מקללים, חווים את דעתנו הכמעט מקצועית על שחקן או שופט זה או אחר, שרים שירי אוהדים ובעיקר עושים הרבה מאוד רעש ובלאגן. וזה רק אנחנו, הגברים, בלי שום נשים חופרות ברקע. אנחנו תמיד שולחים אותן לצאת לבלות שלא יברברו לנו פה ויתחילו לשאול שאלות ולשחק אותה מתעניינות במשחק. אם תרצו, פשוט נספר לכן בסוף מי ניצח, אוקי?

אז הפעם זה לא היה כך.

פתחתי את דלת הכניסה עם מפתח, ומיד שמעתי רעש מכיוון המטבח. הבחורונת כנראה מנקה. אני נכנס למטבח כדי להגיד לה שלום. אגב, הבחורונת שלי מסתובבת בבית בעירום, רק בעירום. כשהיא עברה לגור איתי קבעתי לה כלל שאומר שבבית אסור לה ללבוש בגדים. מקסימום כשהיא מנקה, אם זה הכרחי, שתשים רק סינר או כפפות.

כשנכנסתי למטבח היא הייתה בגבה אליי. אז הלכתי אליה בשקט בשקט כדי שלא תרגיש בי, והנחתתי ספאנק קולני על הלחי הימנית של הישבן שלה. היא קפצה בבהלה וצעקה מהפתעה והסתובבה אליי. "היי, כוס". אמרתי ונתנתי לה נשיקה על השפתיים. זה הצחיק אותי וחייכתי, מרוצה מעצמי, בשובבות שלא יכולתי להסתיר. "סליחה על ההפתעה, לא יכולתי להתאפק. פשוט התחת הזה..." אחזתי בה במותניים וסובבתי אותה בעדינות כדי שהתחת שלה שוב יפנה אליי. התכופפתי אליו. "הוא כלכך יפה..." אמרתי וליטפתי אותו בכף היד הגדולה שלי. פורס אותה רחב כדי שאצליח לתפוס כמה שיותר ממנו. בהתחלה ליטפתי את הלחי שהכאבתי לה באכזריות, ואז את הלחי השנייה, שלא תקנא כמובן. סימן אדום נשאר על הלחי הימנית, הייתי מרוצה מהמזכרת שהשארתי. נישקתי את שני הלחיים הכדוריים, קודם את זה ולאחר מכן את השני, ואז פתחתי אותם ונישקתי את החור שביניהם. 

"בובה, יש משחק היום, והפעם אלה רק את ואני שנצפה בו". היא הנהנה וניגשה להדליק את הטלוויזיה. בזמן שהקריינים דיברו על המשחק ומה שהוא יקבע לגבי עתיד הקבוצות, הוראתי לה להוציא בירה קרה מהמקרר ולבדוק אם יש משהו מעניין בארון. היא חזרה על הסלון עם שישיית בקבוקי בירה, שקית דוריטוס וקופסה עם פיצוחים - לא כזה להיט. באותו זמן התיישבתי על הספה החומה שמקומה מול הטלוויזיה וגילגלתי לנו כמה ג'וינטים.

אחרי חצי שעה מתחילת המשחק שהחבר'ה בטלוויזיה מתרוצצים מצד לצד בלי להגיע לשום השגים נגמרה לי הסבלנות למשחק המשעמם הזה.

"בואי", אמרתי.

פתחתי את הרוכסן של המכנסיים והורדתי אותם יחד עם הבוקסר. פיסקתי את הרגליים. "בואי נעשה את המשחק הזה פחות משעמם". הדלקתי ג'ויינט ולקחתי ממנו שאיפה. יד אחת מאחורי הראש, יד אחד מחזיקה ג'וינט, וזנזונת קטנה יושבת על הברכיים בין הרגליים שלי - מרגיש כמו מלך. קרעתי ממנה את הסינר שעשוי ממין ניילון חד פעמי שכזה וחפנתי את אחד השדיים שלה. היא מאוד ממושמעת ואני אוהב את זה. "תעירי אותו, מותק", אני אומר לה, והיא בצייתנות פותחת את הפה ועוטפת בו את הזין שלי. החום שם עושה לי נעים, והיא מוצצת אותו ומותחת אותו ביחד, כאילו כדי לעזור לו לעמוד. תוך כמה שניות הזין שלי נעמד והתקשה. הרגשתי איך כל הדם בגופי זורם לכיוונו, איך הוא מקבל צבע אדום יותר, כמו פרי שהבשיל והיה מוכן לאכילה. 

"תלקקי אותו".

היא הוציאה את הלשון הקטנה והרטובה שלה, והעבירה אותה על החור של הזין שלי. עוד לא התחלנו והיא כבר רוצה לטעום שפיך המופרעת הזאת. היא המשיכה ללקק את הכיפה כמו סוכריה על מקל. יושבת על הברכיים בין הרגליים שלי, הלשון שלה מלטפת את הזין מהבסיס ועד לקצה, דואגת לכסות אותו היטב ברוק. התחת שלה פונה החוצה והיא מסתכלת עליי מלמטה, לראות איך הפעולות שהיא מבצעת על הזין משפיעות גם על ההבעה של הפנים. היא יודעת שזה עושה לי את זה. היא מלקקת ומלקקת, פתאום מפסיקה ונושפת עליו קצת אוויר קר שגורם לו להצטמרר, ואז חוזרת לחמם את המקום עם הלשון החמה.

"היה לי יום מאוד ארוך היום", הסברתי לה, "והתפקיד שלך הוא לעזור לי לעבור אותו..." היא הינהנה בהבנה. "והביצים שלי כבר מתפוצצות מהנוזל שנאגר בהן מרוב מחשבות עלייך כל היום, את חייבת לטפל בהן..."

היא מבינה את האחריות הכבירה שהונחה על כתפייה, ועברה ללקק את הביצים. הלשון שלה משחקת בהן, קודם באחת ואז בשנייה. שואבת את שתיהן ביחד פנימה, יונקת אותן, ממשיכה לשחק בפנים עם הלשון, מדגדגת, מגלגלת, מוצצת אותן מעט. אני מלטף לה את הראש בעידוד, בעדינות, מחליק את היד על השיער שלה בעוד היא נשארת מרוכזת ומקשיבה לקצב הנשימה שלי שהופך לפחות ופחות סדיר ככל שהיא ממשיכה.

"תמצצי אותו", אני פוקד עליה.

היא עוזבת את הביצים, תופסת ביד שמאל שלה את הזין, יד ימין נשענת על הרצפה כדי שלא תיפול. היא אגרה מעט רוק ושפכה אותו על הזין שלי, ואז לאט לאט הכניסה אותו לפה. הוא מחליק פנימה בצורה מושלמת. היא מוצצת אותו והלחיים שלה שוקעות והיא עולה ויורדת. היד שלה בתיאום מושלם עם הפה, לא משאירה שום חלק בודד. הלחיים שלה שקועות, העיניים שלה נישאות אליי, והיא עולה ויורדת, עולה ויורדת. ואז - היא יונקת אותו החוצה, לא שוכחת לינוק גם את הכיפה בדרך. הוא רטוב כולו והיא מחליקה את היד על הכיפה כאילו היא מעסה אותה.

היא שוב מכניסה אותו פנימה, מנסה לדחוף אותו עמוק ככל הניתן, מאתגרת את עצמה. וכשהיא לא יכולה יותר היא נעצרת שם. מסתכלת לי בעיניים לוודא שזה בסדר מבחינתי. אני מנענע באיטיות את ראשי לשלילה כשהעיניים שלי נעוצות בתוך שלה, ואז תופס את הראש שלה ודוחף אותו בהפתעה בבת-אחת עוד יותר על הזין, מכניס אותו עוד, מנסה להגיע לגרון שלה. היא מיד מפעילה כוח התנגדות, אבל היא לא באמת יכולה לעשות משהו כשאני מפעיל עליה כוח פיזי. היא נהיית אדומה והתחילה להשתנק. כמה דמעות ירדו מזווית העין שלה אבל לי זה לא מזיז; שאת הדמעות האלה תנסה על מישהו אחר. אני מחזיק אותה עוד שנייה, עוד שתיים, עוד שלוש - ואז אני משחרר אותה...

היא מיד שולפת אותו החוצה, משתעלת ומתנשמת בשביל להחזיר אוויר לריאות. אני מסתכל עליה בנוקשות, מחכה שהיא  תועיל בטובה להתעשת ולחזור לטפל בנושא המרכזי: הצינור שלי שעומד להתפוצץ. היא רואה שאין בי שום חמלה עליה ושאני מחכה בחוסר סבלנות שתמשיך במשימה שניתנה לה, אז היא שוב פעם מכניסה אותו לפה, והפעם היא מהססת יותר, איטית יותר, מפחדת ששוב פעם אדחוף לה אותו לגרון. תפסתי אותה מהשיער בשתי הידיים והתחלתי לדפוק לה את הפה, באנג-באנג-באנג-באנג. "אני מקווה שחיכית לי רעבה", אמרתי לה בעודי נועץ את האגן שלי פנימה והחוצה. היד שלה מחליקה עליו, מעניקה טיפול לחלק אליו הפה שלה לא מצליח להגיע, וקשה לה לנשום בין כניסה-ליציאה-לכניסה, אבל היא עומדת בזה יפה והיא לא מפסיקה בפעולת היניקה המקודשת. היא מתנשמת והקולות שעולים ממנה עושים לי את זה. אני תוקע אותה בפה, יודע שעם כל המטען שצברתי היום אני כנראה לא אצליח להחזיק עוד הרבה מעמד ועלול לגמור בכל רגע, ועדיין מתלבט איפה בא לי לשפוך הפעם. ברגע אחד אני שולף החוצה את הזין מהמערה שלה ומתחיל לשפשף אותו כשהוא מכוון לפנים היפות שלה. היא פותחת את הפה, מוציאה את הלשון המתפתלת, כאילו להראות לי לאן לכוון את הזרם. תוך שנייה וחצי מטח של זרע הושפרץ ממני החוצה, והיא עצמה את העיניים כדי להגן עליהן מפני הנוזל הלבן. הוא כיסה את העיניים שלה, את הלחיים והאף, נכנס לתוך הפה, ליכלך את השיער, טפטף מהסנטר ונזל על הצוואר... וככה אני הכי אוהב אותה - מלוכלכת. זונה.

"את כלכך יפה ככה", אמרתי וליטפתי את השיער שלה במקום בו הוא היה נקי. קמתי ונכנסתי למקלחת. התנקיתי. בעוד היא נשארה לשבת על הרצפה ולחכות שאסיים כדי שיוכל להגיע תורה להתנקות. כשיצאתי משם אמרתי לה לילה טוב, ושתעדכן אותי בבוקר איזו קבוצה ניצחה. הלכתי לישון במיטה הזוגית שלנו. היא עוד מעט תצטרף אלי. אולי בבוקר אני אחזיר לה מעט ממה שהיא נתנה לי הלילה.

לפני 11 שנים. 15 באוגוסט 2013 בשעה 15:40

בתוך כל הטירוף הזה...

חיים שזזים ממקום למקום בלי שניה של מנוחה 

לפעמים הדבר היחידה שהגוף רוצה הוא חיבוק...

כן הדבר הבנאלי הזה..שבמיוחד באתר כמו זה אנחנו נוהגים לשכוח אותו

חיבור ראשוני של שני אנשים במקום הטבעי והעמוק ביותק 

להפוך אדם לחלק ממך לכמה שניות ואז..לשחרר לתת לגעגוע להתעצם

 

לימדתי בזמנו טנטרה 

ומתוך החיבור שם למדתי כמה אנרגיה אדם אחד יכול לתת לאחר...

ולפעמים..בלילות בודדים

או בימים מטורפים

זה הדבר שהכי מתגעגע עליו

לפני 11 שנים. 3 באוגוסט 2013 בשעה 9:05

נתתי נגיעה של איך התשוקות שלי יוצאות לצלחת ו...אחרי כל התגובות הטובות החלטתי לתת עוד טעימה ראשונה מהדברים שעושה.

וכן..אתם הראשונים שרואים אז...בעדינות:)

 

 

 

 

אז תהנו...תראו כמה מרכיבים אתם מצליחים לזהות בכל תמונה

 

לפני 11 שנים. 2 באוגוסט 2013 בשעה 17:59

 

הרבה זמן לא כתבתי...

הטירוף של חיי..השעות הלא ניגמרות בהחלט לקחו אותי רחוק מכל מציאות אחרת חוץ מהמטבח

אבל עכשיו מתחיל הזמן לחזור לשליטתי 

שכרתי לי דירה חדשה ברחובות...4 חדרים לאדם יחיד...חדר אחד נעול שרק יחדי סגולה יזכו לראות...

סוף סוף חדר אטום באופן מוחלט לקול מקושט באוסף ששנים לקח לצבור....ורק מחכה לאדם הנכון להשתמש בו.

 

לבנתיים המיטה החדשה נישארת יתומה

נימאס לי מויתור על מישהי אמיתית...מישהי שאוכל באמת להשקיע בה את היכולות והרצונות שלי

(וכן להיות שולט זו עבודה במשרה מלאה)

אז המיטה הזו...אף אחת לא תכנס לתוכה עד שהנכונה תגיע:) זו ההבטחה שלי לעצמי

 

ובתמונה..נגיעות קטנות של מ420 שעות חודשיות של עבודה על תפריט מיצרות

 

לפני 11 שנים. 31 בדצמבר 2012 בשעה 11:44

בגיל 16 כתבתי את זה

האם כבר אז היה בתוכי את האורח האפל של השליטה?

 

 

אדוני בעל הבית,

בבקשה אל תקבע לנשמתי מחיר.

המשא עלי כבד

וחלומותיי בלי שליטה נוטים להשחיר.

כאשר בספינת הקיטור ישרוק הצופר

אני מתכוון להקדיש לך את כל כוחותיי

ואני מקווה שתקבל זאת יפה

זה תלוי באופן בו אתה חש כי אתה חי.

 

אדוני בעל הבית,

בבקשה תן דעתך לדברי אלה בכל אופן.

אני יודע  שסבלת הרבה

אבל בכך אתה ממש לא יוצא דופן.

כולנו ,לפעמים, עלולים לעבוד קשה מדי

רוצים הרבה והכל,

וכל אחד יכול למלא את חייו

בדברים שהוא רואה אבל בהם לנגוע לא יכול.

 

אדוני בעל הבית,

אל תזכה אותי כי כתב האישום התאחר.

אני לא מתכוון להתווכח,

אני לא מתכוון לעבור לשום מקום אחר.

כעת לכל אחד משנינו יש מתנה מיוחדת משלו

ואתה יודע שהכוונה הייתה אמיתית,

ואם אתה תעריך אותי יותר

גם אני אתן לך את מלוא כל הערכתי.

לפני 11 שנים. 23 בדצמבר 2012 בשעה 16:31

כמו שרובכם יודעים..בשבת ירד גשם

טוב נו..הרבה גשם

אני גר בוילה נחמדה ברמת גן..אבל..ישנה ביותר

ביום שישי בבוקר החליט החשמל שלא מתאים לו לעבוד בגשם כזה (ובהחלט יכול להבין אותו) וניכנס לשביתה.

וככה מצאתי את עצמי שוכב במיטה במשך שעות רבות ללא חשמל ורק אור הטלפון היה לי לנחמה

 

אז כן..ניצלתי את הזמן לסדר את הדירה קצת 

ותיבת ההפתאות שהבאתי מהטיול האחרון בנו יורק מסודרת לתיפארת (אפילו לא ידעתי שיש לי כל כך הרבה חבלים)

והמשכתי בלכתוב תפריט מעניין לסילוסטר במסעדה.

אז דבר ראשון אנשים..אתם בהחלט מוזמנים 

אפילו ידאג לאיזה פינוק נחמד לאנשי הכלוב שדואגים להודיע לי מראש.

 

http://www.facebook.com/events/402649996486777/403634109721699/?notif_t=event_mall_comment

אז מי מגיע?

לפני 11 שנים. 18 בדצמבר 2012 בשעה 13:20

עוד שניה העולם מסתיים לו...

משום מה בגלל שאנשי המאיה היו עצלנים ולא סימו את העבודה על לוח השנה שלהם התפתחה מחשבה שבעוד מספר ימים העולם...עומד להסתיים!

ואחרי לילה רווי באלכוהול קליל (טעימות יין למסעדה) והרבה עצבים על טבחים כאלו או אחרים 

התפתחה לי מחשבה בנאלית במיוחד:

האם אני מוכן לסוף העולם? האם יש דברים שאני חייב עוד להספיק?

אז בוא ניראה איזה חיים מוזרים היו לי..

מגיע מבית דתי 

פנימיה דתית

מוזיקאי שדי הצליח בזמנו

מפקד להקה צבאית

איש מחשבים בכיר בצבא

תואר ראשון

תואר שני

בעל חברת הפקות מוזיקה

בעל פאב

בעל חנות צילום

רישיון במסאגים

מדריך טנטרה רישמי

טבח

שף מצליח

בעל קשרים טובים ורעים קצרים וארוכים

וכולי וכולי וכולי....(עכשיו שאני רואה את הרשימה הזו אני מתחיל להבין למה בגיל 29 אני מרגיש קשיש כל כך)

ומכל הדברים האלה שהיו בעברי הרחוק והקרוב אני מתגעגע ביותר למישהי...מישהי שתהיה מתחתי אבל תידע מתי להעמד לצידי...מישהי שיודעת ומבינה שכשאני שולט אליה זה ממקום של אהבה והרצון שלה יהיה טוב...מישהי שצופה את הצרכים שלי...(אני יכול להמשיך עוד הרבה אבל הבנתם את הרעיון הכללי)

אז עכשיו אני משאיר אותכם אם מחשבה קלילה ביותר:

אם העולם היה ניגמר מחר...למה הכי היתם מתגעגעים? מה הדבר שהכי היתם מצטערים שלא עשיתם?

לפני 11 שנים. 15 בדצמבר 2012 בשעה 7:34

אחרי 7 חודשים שלא היתי כאן חזרתי....

כל כך הרבה שינוים התחוללו בי...בתוכי ובעולמי 

אבל בספו של דבר מצאתי את עצמי בחזרה במקום המוכר והאהוב.

 

אז בואו ניראה....מהבנאלי למעניין:

התחלתי עבודה חדשה כשף של אחת המסעדות המוכרות והאיכותיות בת"א..מאתגר בטירוף קשה בטירוף אבל נהנה מכל שניה.

היתי באיטליה למשך חודשים להשתלמות על פסטות (וכן..זה הזוי כמו שזה ניראה) וביקרתי שם ביותר ממועדון אחד מהתחום (וזה לפוסט אחר)

היתה בחיי בחורה מדהימה במשך 5 חודשים ונילית לגמרי...דבר שהיה מוזר...בהחלט היה חסר לי משהו....שלא פשוט יכול לשחק בה...שלא יכול לבחון את הגבולות שלה ושלי כל הזמן.

 

אבל כמו שאמרתי "היתה" והיא אינה עוד

חוזר לעולם הרווקות לעולם שכולו "טוב" 

והפעם לא מוותר אני שולט...זה אני זה מציאותי....לא הולך לשחק יותר משחקים ולהיות כנה אם מי שאני באופן המוחלט ביותר של המילה

 

ועכשיו חברי היקרים....מגיע לי ברכת "ברוך הבא"?

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=473420452710421&set=a.376309069088227.110419.100001274103133&type=3&theater

קצת מהדברים החדשים שאני עושה :)

לפני 12 שנים. 28 באפריל 2012 בשעה 13:03

אני עדיין מופתע

היא מידי נשמטה

והשאירה אותי בוהה בחלל.

הדברים לא ברורים

ודרושים הסברים

אך אני לא יכול להתקרב אליה כלל.

אז התנשקנו כל הלילה המסעיר

היא אמרה שלא תשכח את הטעם

אבל עכשיו הבוקר האיר

אני אותה לא מכיר

היא מתנהגת כמו לא נפגשנו אף-פעם.



הפרשה כה סתומה

ממש תעלומה או אולי זו בכלל אגדה.

לא מבין מה קרה

עם אותה נערה

שאתמול איתי עוד רקדה.

בחשכה החלומות מתנפצים

האם חלומי שטוף בזעם?

הלוואי שתפסיק לשתוק

ותתחיל לדבר בקולה המתוק

במקום להתנהג כמו לא נפגשנו אף-פעם.



אם היא טינה לי שומרת, למה היא לא אומרת?

ובמקום זה מפנה לי את הגב.

היא כבר רחוקה מדי ובודאי זה לא כדאי

לרדוף אחריה עכשיו.

אז הלילה התערבל והתערפל

אני זוכר את לחישתה כרעם

אבל מה יש לומר, הרי כל זה כבר נגמר

היא מתנהגת כמו לא נפגשנו אף-פעם.



לא צריך לנחש, להתחנן ולבקש

אספר כל מה שעלה בדעתי לאלתר.

אם כבר הייתי לה לזרה או עשיתי לה משהו רע

רק שתאמר מה זה, אז אברח ואסתתר.

חצאיתה התנפנפה כשהגיטרה נגנה

שפתיה היו רטובות וחלקות כשעם.

אבל עכשיו משהו השתנה, אני מחוץ לתמונה,

היא מתנהגת כמו לא נפגשנו אף-פעם.



אני עוזב היום, לא יודע לאיזה מקום

ולא מעוניין לעשות פה שום הצגה.

אבל אם אין מוצא ואת זה את רוצה

אתנהג כמו לא הייתה בינינו כל מגע.

ואם מישהו ישאל: " האם אפשר לשכוח את הטעם?"

אומר שזה פשוט בתכלית, אתה בוחר מישהו ומחליט,

להתנהג כמו לא נפגשנו אף פעם.

לפני 12 שנים. 23 באפריל 2012 בשעה 5:12

אני לא יודע מה עובר עלי בימים האחרונים
אולי זה הטירוף שבעבודה אולי זה החוסר שינה
אבל יש לי הרגשה חזקה של משהו רע שבדרך.. טוב אולי זה רק אני.

יום העצמאות עוד יומיים ובשונה מאנשים אחרים אני נישאר בבית
לא אוהב את הבלאגן שיום כזה מביא לנו...ארוחה טובה אם חברים ואחרי זה מרתון סרטי אימה בהחלט יעשה את העבודה.

חזרתי ללמד טנטרה (מי שרוצה כתובת תינתן באופן פרטי) אחרי כמעת שנתיים של הפסקה
אנשים כל הזמן שואלים אותי איך זה מתחבר.. הרוך של הטנטרה אם הקשיחות של השליטה
ואני. אני לא מבין מה הבעיה. כדי לדעת מתי להיות קשוח אתה חייב לדעת מתי להיות רך
עזבו שהשליטה בחיי לא נמצאת במקום של השפלה לשם השפלה אלה השפלה לשם "לימוד" או "חיזוק" אותו דבר כאב.
וכן אני בהחלט אוהב לפנק את הסאבית שלי בדיוק (ואולי יותר) שאני אוהב להכאיב לה

אז..אני לא רואה בעיה
אבל שוב אולי זה רק אני