נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

את באת אליי משומנת צבעונית

עוצמתית ולא שקטה קצת מחוספסת על הדף

מקובעת אך משתנה תלוי אור צל חורף וקיץ

לא משנה אם זה משתנה

את לא בשביל אף אחד או אחת

והמיניות שאת היא מים

מים שקטים עדינים נמרחים נדבקים

ואני עניין אותי האדם

הריגשית שאת לבין האנמית שבך

לא קלה לא כבדה חצי חצי לא לקליטה לא לתפיסה

ואני מתבקש לשחק כדי לצייר

חם קר חם קר בנפש העדינה

עד שהכל מבעבע ומתערבב בך

את גואשת החוצה פשוט

מלכלכת מלוכלכת מתקשה כמו פסטל

מורח אותך בכח על הריצפה כל הפיגמנט משתנה

עד שאת הופכת לפחם

ואז אני משחק בך בצל

בסוף אני בטוח שאת תהי תלויה

על הקיר ואת תעמדי זקוף יציב למראה עיניי

אבל את? מתקרבת מתרחקת נצמדת

מבקשת עוד...

בחצי חיוך חצי מבט לצד

את אוהבת שאני קם ולוקח

אבל את אוהבת גם פשוט לתת

שני צדדים של אישה ושפחה

את עולם ואני כמו נפוליאון צריך להמציא

תותח או מכתב כדי להמשיך לכבוש

לשחק אותה גמד או ענק

אבל בסוף? בסוף את שלי מבחירה בהסכמה

צורה של תוצר של מאחורי כל המשחק

יש רגש עם דגש על הכל

כמו מארקר מסמן לנו תמיד לאיזה דף לחזור

סימנייה שנשארת כשמש זוהרת

אַתְּ מִתְפַּשֶּׁטֶת מוֹלִי
מִכְּאֵבַיִךְ בִּשְׁבִילִי
אַתְּ מְאִירָה אֶת
עַצְמְךָ בִּשְׁבִילִי
וַאֲנִי רוֹאֶה הַכֹּל

וְכָךְ אַתְּ נוֹטֶשֶׁת כָּל טַאבּוּ
וְאֵין צֶנְזוּרָה בַּמְּצִיאוּת
עֵירֻמָּה מוּלִי
כִּבְיוֹם הִוָּלְדְךָ
כְּאִלּוּ נוֹלֶדֶת מֵחָדָשׁ
אֶל מוּלִי אַתְּ עוֹמֶדֶת כָּךְ
וְאַתְּ לְלֹא הֲגָנָה וְלֹא חֲמוּשָׁה
אֲפִלּוּ הַמַּבָּט מוֹרֵד

לְנֶגֶד עֵינֶיךָ בִּלְבַד
לָחַשְׁתָּ מִבְּלִי לְהַשְׁמִיעַ
שׁוּם צְלִיל בִּכְלָל
וְאִם תִּלְלַבְשִׁי
זֶה רַק לְמוּלִי

אֲנִי יִבְחַר אֶת הַבַּד
וַאֲנִי אֶהְיֶה לְךָ מַרְאֶה
וְכָךְ אִם קַר לְךָ
אַתְּ מַבִּיטָה בִּי וְחַם
וְכָךְ אֲנִי הָאֲוִיר וְהָאֵשׁ
אֲנִי הַמַּיִם וְהַיְּבֵשָׁה
אֲנִי הַסְּעָרָה וְהַגֶּשֶׁם
הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ

כּוֹכַב הַצָּפוֹן
כְּשֶׁצָּרִיךְ מִצָּפוֹן
נִמְאַס לְךָ לָרִיב עִם עַצְמְךָ
מִלְחָמָה מְחַלְחֶלֶת
פּוֹלֶשֶׁת לַגּוּף
עַד לַמֵּעַיִם
שׁוֹחֶטֶת אֶת הַלֵּב
צָרִיךְ שָׁלוֹם
לְהִכָּנַע לַבְּיַחַד

מִן תַּעֲלוּמָה
שֶׁנִּסִּית לִפְתֹּר כָּל חַיֶּיךָ
עַכְשָׁו לְמוּלִי אַתְּ עֵירֻמָּה
יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה

לחשתי לך בעת שינה
חלומות הן מציאות אם תדעי
לחלום את המציאות שלך ולא את המציאות שבך
הכח לזמן עוד שפע לחיים
הוא להנות קודם ממה שיש
ולא להרגיש שאין

ככה המציאות
תיצור את עצמה בשבילך
אז למה להתפלל
למה לפלל לעוד
כשיש הכל
וגם אם זה מובן מאליו
עדיין זה צריך להיאמר
אהבה כמכלול שמכיל הכל
ואם זה לא מספיק
אז מה מספיק נכון

זכינו בהמון
זכינו במה שיש
זכינו בעצמנו
באהבה שבתוכנו
ובהתממשות שלה בחיינו
כתמהיל זוגי שנוצר מתוך אמת
וכמה אנשים יכולים
להיות נאהבים באמת
כמו שאנחנו לעצמנו
ועם שביננו

להגיד תודה על הזכות
למגע לחיבוק לתמיכה
הזכות להתממש
ולהיות להישאר אתה
ללא שפיטה
הזכות שמישהו יסכים
לוותר על הסודות שלו בשבילך
ויפתח את הלב שתוכל להיכנס
וללון שם כשקר
היכולת לתמרן בין עקרונות
וידע נצבר נצרב התבננויות
והזכות לסלוח ולבקש סליחה
תודה

להיות נאהב באמת
זה הדבר הכי שלם שיש
ולדעת שאתה יום יום במחשבה
של מישהו אחר
זה תמיד מתחיל בטוב
גם כשרע זה הופך לטוב
ומי שאוהב
תמיד שומר אותך קרוב

אז אומנם
זה כבר קיים
אך צריך להגיד תודה על הכל
ולהכיר בדבר בקטן כגדול ביותר
גם אם הוא מובן מאליו
וכחלק מחיינו

השאר כבר יגיע
ואני אומר לך שנגיע
זה כלכך פשוט שזה מסובך
ומה שפשוט הכי מיוחד
ואם נהיה חכמים מספיק
נבין זאת מהר

את אוהבת לשאול
את חוקרת הכל עד כדי כך
שכבר נמאס לך להיות
הכל על המדף הכל נידף
ואין ספור לבטים על מה שהיה
מה שיהיה ומה שעכשיו
ואני אמרתי לך
זה בסדר לשאול
האנשים השלמים
והמוצלחים ביותר
הם לא אלה שחושבים
שהם יודעים הכל
הם לא אלה שמחזיקים בתשובות
אלא אלה ששואלים
את שאלות הנכונות
ואם משהו את לא מבינה
אז תמשיכי לשאול עד שתוכלי
לראות את כל התמונה
כי רק ככה דברים זזים
באמת לכיוון שלך לאמת שבך
תתחברי לילדה זו
שמסוקרנת לכל העולם
אל תחשבי שאת יודעת על עצמך
הכל תפתחי את העיניים
ותראי את האור ותתקדמי
לכיוונו תצמחי תשאפי וכל זה
כי בחרת לשאול על עצמך
על כל מה שיש אני לא אשפוט
אני יהיה שם לנווט
ואם תמשיכי לשאוף לנשום
לשאול ולראות לבחור להבין
תגלי על עצמך דברים
שלא ידעת לפני כי מה שמחזק
את השאלה זה האומץ שמתגלה
דוחף להגיע לתשובה
אבל אל תהפכי שאלה לדאגה
ומשם הדרך קלה לחרדה
והחשיפה לפגיעה
תהפכי אותה לדרייב
ותמיד תזכרי
כשבוחרים להקשיב
התשובה הופכת להיות
חשובה כמו השאלה

אני אחראי קהילה שם תבואו לינק

המשורר היווני קונסטנדינוס כתב את העיר ו ברבות הימים תורגם לעברית:

"אלך לעיר אחרת, אפליג לים אחר,

אמצא לי עיר שונה טובה מזו פי כמה.

כי כאן אני כושל רפה ומוותר,

כי כאן נמק ליבי ורוח בי לא קמה.

האם תקום בי רוח לקום מן הרפיון?,

האם אמצא בי כוח למצוא מקום אחר?

כי כאן שוקעים חיי לגל של חורבות,

להבל ולריק זריתי את ימי".

"לא תמצא ערים שונות,

לא תפליג בים אחר.

העיר תלך תמיד בעקבותיך.

גם אם תרחיק לנדוד – לא תוכל להשתחרר

מן העיר שבה אבדו לך ימיך.

לא תמצא ערים שונות,

לא תפליג בים אחר.

העיר תלך תמיד בעקבותיך.

כי הן כל המקומות,

הם העיר הזאת,

אשר בה כילית את ימיך".

בפירושו אי אפשר לברוח ממי שאתה לא משנה איפה תהיה ולאן תלך, אתה תישאר אתה, הרקע ישתנה אולי החומר אולי כיוון הרוח אבל אתה תישאר אתה.
אז תתחיל לעבוד עם עצמך, ולא נגדך ותבין שהכל מתחיל בך, ואם לא אתה אז מי לעצמך? ומעצמך תהיה לעירך.

פדריך ניטשה תמיד דגל בבחירה ובנקודות מבט, היבטים של משקל לתוך תמהילי משפטים איך כדאי להתבונן וכמה חשובה הסתכלות נכונה.

ציטוטים כמו

במצב של שלום איש מלחמה יתקיף את עצמו.

התשוקות נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים עליהן ברשעות ונוכלות.

אהבה לאישה אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות.

יש טווס אשר יסתיר מעין כל את הדר זנבו, ועל כך גאוותו.

הפוליטיקאי מחלק את העולם לשתי קבוצות - מכשירים ואויבים.

אבל אחד הציטוטים הפשוטים והאלמותיים שלו הוא, מה שלא הורג מכשל, ובהמשכו הדבר הכי בטוח בחיים זה המוות כל השאר פתוח

פשוט כלכך ונבון כלכך אמיתי, יש כלכך הרבה קשיים בחיים, צורות התנגשות עם קרובים ורחוקים ועצמנו אנו, ורק מבט אחד יכול לשנות הכל אם נבחר בכך.

ולפעמים בשביל להחליק אלמנטים שונים ולהתקדם צריך לבחור להיות אופטימי יותר, וכך אמר איינשטיין הפשטות הבלתי נסבלת של הקיום הכל כך פשוט שזה פשוט יותר קל לעין לסבך.

לשתות אותך
לשתות איתך
לשטוף הכל
כסא המסבאה
הוא כס המלכות של השמחה
רק הפעם זו לא טיפה מרה
כי יש בנינו אהבה

שיגעון מרצון
להשתכר ממך כל יום
בהפסד ובניצחון
לתת לזה לזרום
מהגרון ועד הלב להתמלא

עד
אובדן חושים
ערבוב תחושות במציאות
לאבד הכרה מרוב אהבה
להיות חופשי מכל עקבה
לחשוב שאתה עף
ספייס לנשמה

אמרתי לך נדבר
ואשחרר ממך הכל
הרגש יעיף
והכאב יפסיק להציק

לא יודע מה לעשות

ושחור לי בעיניים
ואני אובד עצות.

ונוסע לרחוב הרצל
ורואה את המחירים
ונופל מן הרגליים
ופוגש זוג תיירים.

ושותה איתם כוס סודה
ואומר אי לאב יו סו
ומצלצל לי באוזניים
ושומע את גזוז.

ותופס נהג נורמלי
ואומר לו סע מהר
המחירים כבר בשמיים
ואני כבר מאחר.

ואומר כל הכבוד
והוא שואל איזה כבוד יש
ואני לוחש בסוד
אני לא גומר ת'חודש.

לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא, לא, לא גומר ת'חודש".

שיר שבוצע במקור על ידיאריק לביא ונכתב בידי חיים חפר, 'לא גומר ת'חודש' השיר מספר על אדם שעושה חייים משוגעים, מלאי קפריזות הכוללים בזבוזים בלי סוף בילויים עם בנות המין היפה, השקעות כספיות רבות, אוברדדראפט ובלי סוף והרבה חלומות ותלונות על כך שאי אפשר לחיות במדינה.

השיר הזה נראה לי כמו שיר שמפענח את ה-DNA הישראלי.

יש הרבה יופי וניגודים בישראליות.

אנחנו חמים מאוד

אך שונאים בקלות

אוהבים מאוד

אך חוששים תמיד

לא רצים לאבד את הרגע

תמיד יצר הישרדות בתוכנו מפעיל אותנו
הרצון לחיות כאן ועכשיו, ככה זה לחיות במדינה שבעקבות מלחמות תמיד רצה קדימה, ולא עוצרת מתפתחת ב70 שנה מדינת ישראל בנתה מה שאף מדינה בעולם.
אבל כשאנחנו רצים אנחנו מאבדים הרבה ערכים בדרך, ולא רואים לעיתים את כל התמונה, אולי אפילו לא יודעים להינות באמת במדינה שבא צבא הוא חובה ואם לא צבא אז הסתגלות למנטאליות היא הכרחית, אנחנו הופכים ליהירים, המחנה המשותף לכל ישראלי הוא יצר הישרדות
ועם יצר הישרדות נוצרות קונספירציות, כמו על חיסון, הרעב הזה ליצר באז נגדי התנגדות כשיש מגפה עולמית, כשיש עובדות לחפש סוגי עובדות נגדיות, תופעות לוואי ומה לא, הוא מתוך היצר הישרדות שלנו והחיים במדינה כולם נגדנו, אם אין אני לי מי לי.