נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כמה זמן

עבר מאותו רגע 

עד שנפלת 

עד שנחבלת

ועד שהשתקמת 

והכרת אותי 

האם יש עכבות

האם יש עדיין חבלות סמויות 

אולי תתני לי לשטוף אותן

לטפל בך כמו קטנה 

לפני הסטירה שאת כלכך רוצה ממני

כלכך משתוקקת לה

שבאה ישר לפנייך ולישבן 

רוצה כלכך שאשתמש בך

דיאלוג היא אמרה לי די כאן זה נגמר, כמה עוד אפשר.

התהום עמוקה ואני על הקצה, לא..אני לא רגילה.

הכל עובר הכל חולף, וזה קל לי לסיים.

לא להתחייב, לזרום עם הנהר לאן שיקח.

תוקעת דגל ולתחנה הבאה, לעוד יעד נכסף, אולי גם שם מחכה לי עוד אחד, אחת.... עוד חוויה.

אני כזו, זו אני, כובשת וממשיכה, ככה הראש מתנקה והלב לא נפגע.

זה מוזר לי להיות באותו מקום עם אותו אחד יותר מדי זמן.

תעצרי תנשמי, טוב לך? אם טוב לך תשארי, ואם רע תחתכי.

אל תפחדי מהטוב, מתוקים הם ממתקי המירמור.

ולא רגילים הם ממתקי ההרגשה הטובה, והשגרה.

מה שטוב תשמרי קרוב, מה שרע לפח.

אל תפחדי? כן אל תפחדי מהטוב.

אני יודע כמה קל להחזיק בענף, וכמה קשה לעזוב אותו.

הרגשה לא מוכרת להיות חופשי, או להיות מאושר, ועוד במקום אחד.

תשחררי הכל.

כל פחד, ורתיעה.

אני כאן ועכשיו, אז תהיא גם את.

תני לעתיד להיבנות מן ההווה, ולא מן העבר.

קשה, קשה לי לשנות תפיסה, להכניס מחשבה זרה, זרה לי, לא מכירה.

נוח לי עכשיו, לא יהיה נוח לי עוד דקה.

נוח לך בידי?

כן? אז למה שתחשבי לזוז, אם מצאת את התנוחה.

תחבקי חזק ואל תרפי, אנשים מחפשים את עצמם, ומתמכרים לחיפוש, במקום לעצמם.

לא יודעים להעריך את מה שבידם.

זה כמו סם, לחשוב שיש פה 30 מיליון בני אדם.

והנה מצאת אחד.

מצאתי.

"זה היה הרגע המאושר בחיי, אבל אז לא ידעתי זאת. אילו ידעתי, האם הייתי נאחז באושר והדברים היו קורים אחרת? כן. אילו הבנתי שזה הרגע המאושר בחיי, בשום אופן לא הייתי מחמיץ אותו!"

במילים אלו נפתח הספר "מוזיאון התמימות" של אורחן פאמוק, המתאר אהבה נכזבת שהפכה למסע של חיים שלמים. קמאל, גיבור הספר, מקים מוזיאון לזכר אהבתו שלא זיהה בזמן. אך מה בין סיפורו של קמאל לבין המסע האישי בתוך עולם הבדס"מ?

לפעמים האושר ממש מתחת לאף

כמו באהבתו של קמאל, כך גם במסעותינו בעולם הבדס"מ: לעיתים הרגעים הכי משמעותיים נמצאים ממש מולנו, אבל אנחנו מתקשים לזהות אותם בזמן. אנחנו חולמים על "הדבר הגדול הבא", מפספסים את החיבור, את העומק, ואת האדם הנכון עבורנו ברגע הנתון, וכמה הדבר הגדול הבא יכול להיות איתו.

הספר מדבר על זה שלא תמיד נדע שאנחנו בזמנים הטובים

התובנה של פאמוק נכונה מאוד גם לעולם הבדס"מ: אנחנו לא תמיד מודעים לכך שאנחנו נמצאים ברגעים הטובים שלנו.

לפעמים הדומיננטי או הכנוע האידיאליים כבר כאן, אך דעתנו מוסחת על ידי דימויים, ציפיות מוגזמות או פחדים בלתי פתורים.

הלקח: להישאר פתוחים להווה, ולתת לו למלא אותנו במקום להמתין לעתיד לא ידוע.

כולנו מתכוננים זה לזה

"כולם הכינו אותך אליי" – משפט חשוב במיוחד גם במסע הבדס"מי, ומסע חיים שמעצב נקודות מבט שונות, אנחנו פוגשים אנשים כשאנחנו באמת מוכנים להם. כל ניסיון, כל התנסות, כל אדם בדרך לטוב ולרע מכין אותנו לקראת האדם והחוויה המדויקת ביותר עבורנו.

מה לעשות? לנצל את החושים לאתגר את עצמנו לדבר חיובי למסע שלנו גם אם הוא לא הכי זוהר ולראות הזדמנויות, לא להירתע מחשש או אי ודאות. להיכנס מתוך רעב אישי, אך לזכור שאנחנו תמיד ממשיכים להתפתח ולהתפקח.

בניית קשר מתוך כנות ותקשורת

כמו שקמאל בנה מוזיאון מתוך געגוע, כך גם במסע הבדס"מי עלינו לבנות "מוזיאון פנימי" של חוויות אותנטיות, חיבור וכנות. התקשורת היא הבסיס, והחיבור הרגשי והאינטלקטואלי הוא לא פעם העיקר, מעבר לחוויה הפיזית.

האיזון הוא הסוד

"הכל טוב כל עוד זה לא בהגזמה," אמר פרויד. בעולם הבדס"מ, איזון הוא המפתח להצלחה: בין שליטה לכניעה, בין פנטזיה למציאות, בין הווה לעתיד.

ג'וזף מרפי צדק: "חשיבה יוצרת מציאות." כשאנחנו בוחרים לראות את ההווה, אנו יכולים לברוא מציאות של אושר אותנטיב כי אושר זה לפעמים החלטה פשוטה.

והרמב"ם כבר אמר: "לך לקצה, של כל מסע ואז תדע את האמצע." חקרו, העזו, אך תמיד חזרו לאמצע שלכם, לשורש האמיתי.

המסע בעולם הבדס"מ הוא הזדמנות ללמוד את עצמנו ולהכיר את רגעי האושר האמיתיים וגם רגעים פחות. אל תחכו לרגע מושלם בעתיד למדו לחיות וליהנות מהרגע הזה, ממש עכשיו. זה גם לפעמים תשובה להרבה דברים.

הפשטות..לפעמים זה כלכך פשוט שזה נהיה מסובך.

תהיו נאמנים לעצמכם, והדרך להיות נאמנים לעצמכם זה להכיר את עצמכם לא רק להזקיר את עצמכם, והדרך להכיר את עצמכם מתחילה ברגעים הטובים והקשים תישארו פתוחים.

ותזכרו מה הספר באמת מנסה לומר לפעמים האושר נמצא ממש מתחת לאף.

מסע משמעותי.

קלף השוטה מציב בפנינו את השאלה
האם אנו באמת חופשיים?
זהו קלף מסר הקורא לנו לבחון את חיינו ולהעמיד את החופש שלנו בראש סדרי העדיפויות שלנו
החופש לחיות בהתאם לעקרונות והאמונות שלנו.
כל עוד לא נעשה זאת לא נוכל להגשים את המטרות והחלומות שלנו.

אבל למה השוטה? מזה שוטה?
כי ללכת אחרי החלומות שלך
זה להיות האידיוט..
זה הכמעט לא שפוי בדעתו..

בעולם של מסגרות..לקחת סיכון לסיכוי 

השיעור הרוחני של השוטה הוא

שאין מחיר לחופש אם לא טוב לנו במקום בו אנו נמצאים אז כל תמורה חומרית או אחרת

לא תשווה לאושר שנמצא כאשר נצא לחופשי 

אבל השוטה אולי טועה הוא משטה בעצמו 

מסיח את דעתו בפנטזיות מרחיקות יתר על המידה? וממש מתמכר לחיפוש אחרי המשמעות של החופש

ואולי לא רואה את החופש במציאות הקיימת 

אולי הוא אידיוט...שלא יודע להעריך את החופש 

במציאות המתקיימת?

אולי הוא מכור לפנטז על חופש במקום למצוא אותו..

וממשיך לשוטט..כשוטה? 

אולי = סימן שאלה 

שאלות רבות למסע 

והאם יש תשובה אחת? לבחירה? 

לא...

גם למלך הרי יש יועצים ואין אדם אשר יודע מה נכון 

ומה נבון לו לגמרי והחיים הרי הם מלאים במבחנים..

מציבים לך עובדות משתנות כל הזמן אבל דבר אחד הוא ודאי כח הבחירה

שם החופש באמת נמצא

אמרתי לך גאונים וסוטים חיים בלילה

לא סתם את לא נרדמת 

לא סתם את כזו שנוגדת 

את כזו נודדת 

אני לא שולט בך באמת 

טוב קצת במציאות שלך

הכל תלוי מי אני 

הופך מדום למאקוואלי לאדם ומאדם לזאב

מושך בחוטים כמו סאדיסט מנטאלי

המוח שלך הופך להיות חור אנאלי

אני המקום שבו את מפסיקה לברוח

אבל את הולכת בו לאיבוד 

אני גורם לך להרגיש הכל מהכל 

גם ריק וגם מלא 

פאנופטיקון

פוקו בתוך הנשימה שלך

לאקאן בתוך הרעב

וזיז׳ק צוחק

כשאת מבינה שזה כבר לא משחק 

אבל את משתוקקת לשחק 

את מכורה את מתוקה 

וכל הדביקות הזו אותך מגעילה 

אבל אז בא טעם מריר 

פתאום הכל משתנה

את פותחת 

ואני משתין לך בפה

אני אוהב בך
גם כשאת מרגישה
הכי לא קשורה
הכי לא פשוטה
הכי לא יפה
אני אוהב אותך גם בימים
שאת הולכת לאיבוד
גם כשהכל בך משוגע
בוקר טוב ילדה
צהריים טובים אישה
כלכך משתנה
לפעמים משונה
חצי שפויה וחצי הזיה
חצי אפויה חצי מתוקה
אני שלם עם כל חלק שאת
גם בעליה וגם בירידה
אני יודע זה לא קל
הרבה עבודה הרבה תחזוקה
הרבה הרבה דינמיקה משתנה
אינטרקציה לא קלה
את חזקה וחלשה
ולא תמיד אני חזק שם בשבילך
אבל אני מעריץ כל חלק
במוחך ליבך גופך
איך את מסוגלת להתמודד
להתרכז להתנקז
להישבר ואז להיבנות
להתעצב להשתנות
בסוף לא נעמדת במקום
ממשיכה
אני אוהב לראות איך
את הופכת מילדה לאישה
המבט משתנה
הלב גדל
בעיניים שלי?
את הכי טובה שיש
גם כשאת על המיטה שבורה
ממחשבות דאגות
את הכי יפה שיש
גם כשאת הכי טבעית
את.הכי שלי הכי אמיתית
גם כשאת מתווכחת איתי על הכל אני אוהב
גם במלחמה גם בשלום
גם כשרע וגם כשטוב
גם מבחוץ וגם מבפנים
גם כשאני רחוק
גם כשאני קרוב
גם כשזה לא בא בקלות
גם כשקשה
גם כשיש אור
וגם בחושך
אני יודע
אני אוהב אותך עוד

ביטחון עצמי אמיתי...
זה לא להיכנס לחדר מלא אנשים ולחשוב שאתה יותר טוב מכולם,
אלא פשוט להיכנס לחדר מבלי הצורך להשוות את עצמך לאחרים.
כי אתה יודע שהאנרגיה שבך ההילה שלך כבר תציג אותך עוד לפי שתצתרך להגיד מילה, אתה אתה ומי שירצה את קרבתך זה יבוא לבד.
זה להבין במודע ומבחירה שאתה לא צריך להתחרות באף אחד, ולדעת מה אתה שווה בעוונה במבט ישר ולא מתחת או מעל כי ענווה היא מילת המפתח לביטחון.
הרעב הזה שכולם יאהבו אותנו, במקום להתרכז להתנקז לעצמנו ומעצמנו הלאה כי
אולי לא כולם יאהבו אותך וזה בסדר, זה פשוט לדעת שאתה לא יכול לשלוט במה שלא רק במה שכן, וזה קודם בעצמך ובמי שאתה לעצמך ולאחרים ולא באחרים ובמי שהם בוחרים או איך.

הכי טבעי הכי פשטות אומנם מילים אבל זה הכי נכון הכל מתחיל בך וממך הלאה תדע לאהוב את עצמך תדע לאהוב אחר גם באמונה זה כך, תדע להאמין בעצמך תדע להאמין באחר.
התבונה ההבנה שהעבר הוא עבר והווה הוא עכשיו והעתיד הוא תוצר...
ויש למידה והסתגלות והרצון אבל לכל בכל דבר יש קצב לך יש קצב ולעולם הסיכרנון הזה בא ויבוא כי ביקום בעולם זמן לא מתקיים רק אנרגיה...
לא תשאף למלא חסר ולחיות במודע ולא במודע עם חור בלב בנפש בראש לתת לחסך כלשהו לשלוט בך.

בלי הצורך לרדוף או שירדפו אחרייך או להרשים מותר לך להיות גאה באחרים ובעצמך וזה מספיק, מותר להסתפק ולא להיות רעב, מותר גם להיות רעב אבל כל דבר הוא טוב כל עוד הוא לא בהגזמה לך ולעולם שבך שלך.
ביטחון אמיתי זה מה שאתה משדר ומה שאתה משדר זה מי שאתה, תהיה חבר לעצמך אנשים כבר ימשכו אלייך לבד, פשטות.
כי האש של האמת הפנימית שבך תחמם אותם, תדלוק תקרב אלייך כבר לבד...

הציפיות קיימות תמיד אך הן תמיד בגדר של הסתכלות נכונה כי גם מן האכזבה ניתן ללמוד עם הזמן או כאן ועכשיו ותמיד תדע לרוב אין טעויות פשוט יש בחירות שלא ידענו שקיימות אז בחרנו את מה שידענו להיות וכל דבר מפתח כל אינטרקציה כל מפגש כל אקט כל דבר מלמד בהסתכלות נבונה נכונה יש הרבה דרכים שניסתרו מאיתנו, או לא היינו מוכנים לראותם.
ולהיות מוכן זה כלל חשוב כי לא תמיד אנחנו בשלים מספיק לראות וזה בסדר.
אז מילת המפתח כאן זה סליחה עצמית משם זה גם הרוב מתחיל המאבק הזה בין השפיטה העצמית למה אחרים אולי חושבים כי החיים מלמדים אותנו להיות בסביבה לחפש סביבה להיות עם סיבה כל סיבה רק כדי להיות...

ואנרגיה חשובה איך שאתה מסתכל על עצמך כך אחרים יסתכלו עלייך, תסתכל במראה ותכריח את עצמך להגיד אני אוהב...אני אוהב את מה שאני רואה למה להכריח? כי לא תמיד החיים מלמדים אותנו אהבה עצמית נכונה נבונה.