נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

מה תבחרי?

את מה תרצי?

אם הייתי נותן לך משאלה.

האם היה לך באמת תשובה?

או שהיית אומרת ..

מה באמת היית אומרת ?

כמה עמוק היית נכנסת 

כדי להביא לפיך 

את התשובה 

לשאלה של המשאלה..

אז מה תרצי?

את תזייני אותה מולי

חזק 

עמוק 

אני צופה בכן 

כמו במאי זורק לכן הערה

השפלה החפצה 

פעם סטוף לא לזוז 

עכשיו להמשיך 

אתן כמו סרט נע על המיטה

והגמירה? זו רק ההתחלה כלבה 

נביחה גניחה

והמשכת עוד קצת 

עוד גמירה 

עד שבסוף שתיכן הייתן מיובשות

אז השתנתי עליכן

וניערתי 

שתיכן על הדקט בחוץ 

מול השקיעה 

מבוססות בשתן 

וגמירה

לקחת עמוק 

לנשום 

את החומר 

ולהרגיש את הרוח 

להוציא את הזמן 

את הרגע 

ולשכוח מהכל 

כשאת שומעת את הקול

את לא צריכה
מראה שתספר לך סיפור
כל בוקר מחדש
יש לך אותי
ואת הכל בשבילי
לכן אני רואה הכל
ואותי עדיף לך לשאול

את לא צריכה מחמאות
רק מבט אחד יספיק
חיבוק חזק
וליטוף מושך
את מושכת אותי

הביטחון
תמיד יעלה וירד
הדבר הכי יציב
זה אנחנו
לכן תתרכזי בי
תסתכלי רק עליי
אמונה שלמה בכל
משפט ומילה
מבלי תהייה שאולי
אני אינטרסנט
ואני יגיד לך מהי
האמת
מבלי שתרגישי
תמימה

כמה את מיוחדת
והיופי שלך קורן
מעמקי האופי שבך
כמה החיוך חשוב
כמה הכל מתחיל בך
תאהבי את עצמך
לא משנה מה
ואחרים יאהבו
אותך ללא מידה

כמה זו את
ולא העולם
את הכל
והסביבה היא כלום
כמה יש בך בחירה
ועל זה צריך כל בוקר
להוקיר תודה

אל תתני למראה לשקר
את צריכה אותי יותר

כולם כאן בעולמנו

חיים בתוך המטרה

המותג הזמן הרעב הרצון

להגדיר לגדר להיות להתממש

לא לפספס לא להתפספס

להגשים להתגשם

אדון שפחה עבד מלכה

אבל אני אמרתי לך

כמה דומים ומלכות יכולים להגיד

שהנשלט/ת שלהם/ן הם/ן החבר/ה הכי טוב/ה שלהם/ן?

הרצון שלי הוא לא להכניס אותך לתפקיד

אלא לפתוח את התפקיד לפתח

אותו למקום הכי מיוחד

ומה יותר מיוחד מהאדם שאתה לא מפחד להיות כנה איתו.

כל מה שצריך לקרות קורה
, לא נכשלים מתכשלים,
להיות שני שלמים כשלם גדול
ולא חצי וחצי כשלם קטן
אנחנו עולם שלם לא חצי עולם
הכל נכון והכל עובר,
אך הרגע הזה הקשה
ניראה כמו נצח,
כשאתה מנופץ לאלף חתיכות,
אך היום הזה כשאתה מרים את הראש
עם כל התבונות החדשות
הוא היום השלם והמאושר ביותר.
כהעבר רודף אותך,
תתמקד בהווה,
כשהווה רע
תשעט אל העתיד,
לכל חור בנפש הרכה
יש תרופה,
הכל בחיים זה נקודת מבט
כמו באומנות
תלוי מאיפה מסתכלים
להסתכל נכון זה להסתכל נכון בשבילנו
ומה שנכון בשבילנו יהיה נכון
ליקירנו.

ובשק

בנג'מין ספוק היה רופא ילדים שהספיק בימי חייו לזכות במדליה אולימפית בחתירה והוציא תחת ידיו בשנת 1946 את הספר "The Common Sense Book of Baby and Child Care" הטיפות בתינוק ובילד שהפך לרב מכר

שם הספר כבר מרמז על הגישה שעשתה את הספר רב מכר,
עד פרסום סיפרו של ספוק, כל מדריך לגידול תינוקות הציע להורים להיות קשוחים עם ילידהם ולהתחמק מהרצון לחבק אותם כשהם בוכים ו'לרחם' עליהם כשהם נזקקים לעזרה.
קשיחות הייתה ידועה בשנים ההן ככלי טוב לחנך ילדים ותינוקות.

ספוק הציע את ההיפך: אם האינסטינקט של אמא הוא לחבק את בנה כשהוא בוכה, אז כנראה שהאינסטינקט הזה נכון והאבולוציה לא לחינם נטעה בנו את האינסטינקט הזה, והוא עוזר לנו להתפתח וכך לשרוד.
ספוק עודד הורים להישמע לתחושות הבטן שלהם והאמין שהאינסטינקט ההורי טוב יותר מספרי המחקר בנושא והוראות של פסיכולוגים וחוקרים.
"הרגעו, אתם יודעים הרבה יותר ממה שאתם חושבים", היה המשפט הראשון בספרו שזכה להצלחה רבה בשל השבת האמון בהורים ולתת אמון באדם כמסוגלים לעשות את הטוב ביותר לילדיהם באמצעות הקול הפנימי שיודע מה נכון לעשות.

יש אינספור מדריכים למושג bdsm מן הוראות הדרכה חלקם כמנטרות חלקם מפורטים יותר או פחות, מה נכון ומה לא,
מאיך לגשת לנשלטת ועד איך להתנהל, איך לנהל מערך יחסים ואיך צריך להתבונן ולהסתכל, איך שוט צריך להיות מורם ומי הוא צריך לנחות.
יש כאלו מאוד נכונים והם נצמדים לעקרונות של בהסכמה, וכל עוד יש הסכמה וכל עוד יש מידה נכונה של היכרות מול האדם שמולך ואיתו אתה יוצא למסע ותקשורת מהבסיסית ביותר ועד רמת התקשורת הפנימית המאפשרת התבוננות מלאה בהירה ועדיין מעניינת כך המצב יטיב וכנראה יתכוונן נכון בכל צעד במסע הזה.אבל מה שלא מדברים עליו מספיק כמה חשובה האינטואיציה כמה חשוב להקשיב לקול הפנימי שבך, את התחושות הפנימיות את הכוח שיש בתוך נשמתנו כמה הוא אמיתי כשיש עוד נפש בתמהיל זוגי או כל שהו.
סימני אזהרה מכופפים לסימני שאלה נאמר פעם על ידי,
וצריך לא לפחד לשאול לא את עצמך ולא את מי שמולך
והאינטואיציה שבנו היא כלי מאוד חשוב שאם נדע להקשיב לה לא לפחד להשתמש בה נדע לעשות פחות טעויות, ללכת יותר נכון, כמובן שכלום זה לא מדע מדויק אבל גם כך אין מושלם לפחות נדע שעבדנו איתה וזה יהיה שלם יותר.
הפחד שלנו שהאינטאוציה תפורש ותישפט על ידנו כאינטואטיבי, וכך לא באמת חשובה לנו התוצאות אבל אין קשר בלעבוד בתבונה עם האינטואיציה לבין אינטואטיביות לשמה,.
אז כמו שתומאס ג'פרסון אמר בעברו "האינטואיציה כאינטואיציה היא בת הקול היחידה שניתנה לך מן השמים גם אם המשמעות לחשוד בעצמך."
או הסופר מישל בסטון ""דרושה מידה מסוימת של תבונה כדי לדעת כי אין אנו יודעים דבר, ועלינו לדחוף את הדלת כדי לדעת שהיא סגורה או לעשות פוו... עם האינטאואיציה"

לא לוקחים שליטה מקבלים 

ואז לוקחים 

כמה חזק? 

כמה שניתן 

ומי נתן? 

מי שונתן

ואתה ממנו מקבל 

זה מתחיל לאט אט אט

ואז מתחזק מתגבר 

בקצב חזק יותר ויותר

זורם זרם חם רותח

זה מדבק הקצב של השליטה 

תני לי את השקט שלך

את המוח הזה

את הלב הזה 

ואז 

את הגוף שלך