נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בכל אדם ואדם
יש את הילד שזקוק
הוא חי את הפשוט
חיבה קירבה מגע וגם יצרים
כשהוא משוחרר לגמרי
התוצאות לא באמת משנות
וכל מה שרצינו לבקש
זה את האיזון בין
האדם לילד הקטן
ובזמן שהאגו נוטע שורשים באדמה
לטייל יד ביד במסע
לחבק את הפחד כמו הילד
להתרגש להרגיש הכל
כאילו לא למדנו כלום

ועולם של יצרים עולם הבדס"מ
שעוזר לנו
להיכנס לשם
גם למידל גם לליטל
לשני הצדדים
אבל עם צרכים אחרים

אנחנו יותר רכושניים
יותר הישגיים
יותר אימפולסיבים
יותר דעתניים
יותר רוצים
יותר צריכים
יותר כאן ויותר עכשיו
ככה זה כשהילד מקבל את הבמה

והנער שכבר רוצה מקום
מוכן להתחרות להשיג לסמן
מנסה בכל דרך
לנטוע שורשים באדמה בעולם
והיצר שגובר
אך גם החשיבות של הסביבה
ואז מתפתח דיסונס
בין הרוח לחומר
בין הילד שביקש חומר
לנער שביקש כח
לאדם הבוגר שביקש רוח
שאנחנו בעצם
זה שיש לו כבר
משהו ביד
ושואל את עצמו אם זה מה
שבאמת הוא רצה
ואז חוזר אחורה לילד ולנער
ושואל איתם עובד איתם

ואנחנו בסך הכל רוצים איזון
שקט מיוחל
כזה שיבוא לא רק בבוא הימים
אלא גם עכשיו
איפה שאנחנו מתקיימים
לכן אנחנו צריכים שיח
שיח עצמי שיח בין
המשולש של האדם הבוגר
הילד והנער המתבגר
בשביל להתגבר