אז כולם
חושבים אותך
וכולם חשים אותך
כשהם רואים אותך
ואת מרגישה את זה
את רגישה לזה
הם מבחינים בך
ואז הם בוחנים אותך
ואת רק רוצה
להיעלם להתפוגג
שיעצור הזמן
ותוכלי לזוז הצידה מכאן
לא להיות פה ולא שם
לא חלק אלא ניפרד
כלום ושום דבר
שקט מוחלט
החלטה פשוטה
להתפשט במקום להישפט
אבל את קצת מכורה לזה
למושג הזה למושא הזה
לא להיות לבד
כי הלבד זה אף פעם לא קל
את בקושי מתמודדת עם עצמך
אז עדיף לתת לכולם להתקרב
וזה רק ממשיך מושך ונמשך
וכל אחד נושך ומושך חזק
כך שתמיד יש אצלך בלגאן
ואת אומרת כבר
עדיף בלגאן מושכל
מאשר אחד שלא מבחירה כלל
אז לך נשאר הסוף יום
ובוקר חדש
עוד יום עבר
אז נקום בבוקר
וניצור מחדש את כל
מה שצריך להיות הדמות
שכולם רוצים
והבן אדם שכולם רואים
ואולי זה לא יגמר
ואולי דווקא כן
העיקר שלפחות מעניין
את כבר רגילה לעצמך לחיים
למה שבחרת אז למה לשנות
עכשיו אולי עוד שנה או יותר בכלל
ואם היית יכולה היית בוחרת
להחיות שונה? האושר בכלל שם?
