נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

אני יודע שכולם הולכים לאיבוד

הקו הרציף הזה שנוצר הוא שביר

אף אחד אף פעם לא המשיך ללכת

ישר כולם מעדו

גם כשהם עמדו

כולם בסוף 

מסתובבים 

עם מבט לאחור

וסימן שאלה

מעל הראש

בית זה בית

ובית נמצא איפה שהלב נמצא

והלב הוא דבר עדין

ולא קל למצוא

איזונים חיזוקים

אני זוכר רגעים

ששאלת אותי

למה להיות

ואני זוכר

איך נזכרת לבד

הכל זה תוצר

ולא תמיד זה קל

אך בסוף 

את כאן

בגלל השלם

שאת באמת מרגישה