נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

ככה זו אני

מי אתה שעומד מולי
העיניים שלך נצצו לכיווני
מי אתה הגבר הזה
האם אתה באמת מולי
המשכת לשאול
למרות שנגעתי בך
למרות שכבר סחפתי אותך

האם אני נסחפת או נגררת
סימני אזהרה מכופפים לשאלה
עם נקודה גדולה מתחתיהם
מחשבת סיכונים ולא סיכויים
האם זה אמיתי שאפשר
כל מה שידעתי לא ידעתי מזמן
כשהרגש מציף ומעיף
להיצמד לקרקע ולאחוז בעץ
ולא לעוף האוויר קר ויש לי גם
פחד גבהים מובנה
ככה זו אני בת אדם של דיסונס
האינטואיציה היא לא חומרית
יש יותר סיכוי לרע מהטוב
וקל להתעוור אני יתחיל מהחושך
ואולי נגיע לאור
הכל אולי

אך ברגע שהייתי מולך נצמדתי אלייך
ולימדתי אותך שהצל לא כזה מפחיד
והציור שבנית בראשך הפך למשהו
משותף