לפני 3 שנים. 11 בינואר 2021 בשעה 14:02
ישבתי מולך
בתוך מבנה עם קירות
של בית חולים
חלונות אדומים
שיער שחור חלק
וחלוק לבן
וכל מה שאני חושב
הוא איך לשמור אותך
קרוב אליי
להשתמש בך ולהתפאר
אך כל המסע שעברנו
רק הרחיק אותנו במחשבה
ועדיין נשארנו צמודים בלב
דיסונס שמתקיים כשאני מולך
אנחנו לא דומים
לא ברצונות אולי אפילו לא במעשים
לא דומים בשום צורה של חשיבה
אך בדבר הכי חשוב אנחנו כמו תאומים זהים
הלב ורק שם אנחנו יכולים להתקיים
וכשאין ביטוי ללב אנחנו מתרחקים
כשהלב הוא הכל אנחנו מתקרבים
אז אולי נפסיק לחשוב
וניתן לרגש להיות הכל שלנו
וגם אם זה מפחיד, הדבר הכי מפחיד
הוא להיפגע בלב בפנים בחוץ זה עובר
בלב בנפש זה נשאר כמעט אולי לכל החיים
אז בואי...בואי לא נפחד להרגיש
וכשניפגע נעזר אחד בשני לתקן את כל מה שנגרם
בואי נסמוך על הרגש...לא רק על השכל
להיות מבלי לתהות..פשוט נרגיש