מדד 'Doing business' הוא אחד המדדים המובילים היום בכלכלה העולמית.
המדד פותח בשנת 2002 ע"י כלכלן בשם סימון דז'נקוב בא לבחון שאלה כמה קל לעשות עסקים במדינה אותו הוא בוחן.
הרעיון של המדד פשוט הוא מבקש ממאות אנשי מקצוע שונים (עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים ועוד) בכל מדינה לחוות את דעתם בנוגע לתקנות שונות החלות במדינות שלהם, קשיים עסקיים בהם הם נתקלים, תנאי שוק שהם חווים ועוד שאלות הנוגעות לעסקאות שהם מצבעים.
הנתונים מתחלקים כמה קטגוריות שונות לדוגמא: פתיחת עסק חדש, חיבור עסק לחשמל, אכיפת חוזים וכל מדינה נסקרת מתוך 190 מדינות, מקבלת ציון בסעיפים הללו שמשוקלל לציון כללי.
ובאמצעות המדד ניתן לדעת כמה רגולציה יש במדינות העולם השונות והוא מהווה כלי טוב למשקיעים לדעת איפה כדאי להם לשים את כספם. ממשלות שונות משתמשות במדד ככלי להסרת חסמים והפחתת הבירוקרטיה שלהן והמדד מהווה גם כלי טוב לחיזוי צמיחה במשק.
את המדד שמתפרסם מדי קיץ מובילה בארבע השנים האחרונות ניו זילנד כשסינגפור, הונג קונג, דנמרק וקוריאה הדרומית דולקות אחריה. בתחתית המדד תוכלו למצוא מדינות בהתרסקות גם, ישראל היא 35 במדד האחרון.
דוינג ביזנס הוא מדד כלכלי
מעניין הוא גם המדד הזוגי, הזוגיות.
תמיד רצות שמועות על נושאי הזוגיות כמו למשל,
ככל שיש יותר גישה לאנשים לטנולוגיה אז יש פחות זוגות וכו'
קשה לאבחן למה אנשים נישארים רווקים,
או מדד גורשים מול נשואים, והכל תאמת שונה פר מדינה, גודל אוכלוסיה ואיזורים, למשל בישראל יש
הנחה רווחת ואפילו מחקרית שבאיזורי פרפיריה נוטים יותר להתחתן בגיל צעיר וכו' .
קשה באמת לאבחן את זה יש מחקרים לכאן או לכאן,
אך בסופו של דבר אין ספק שיש משהו בזה, ואנשי העיר הם אנשים המתמכרים לחיפוש
"הבועה התל אביבית" היא מכונה, בארצנו הקטנה
הבועה התל אביבית היא הרעיון של תפיסה מדינה בתוך מדינה, אנשים אשר גרים בתל אביב מבלים את מרבית זמנם בעיר, מתמכרים לחיפוש לריגוש,
חיים בסוג של אשליה שבתוך 300 אלף תושבי תל אביב לפחות יש 30 מיליון, וכך לא נוטים להעריך את מה שיש להם בידיים.
לרצוץ ולרוץ אחרי הריגוש, וכך בעצם מאבדים את ערך הזוגיות,
אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל בהחלט חשוב להבין את הדבר החשוב, צריך לדעת ללמוד להעריך את מה שיש לך בידיים,
רק ככה תצאו מהמדד:)