נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

העיניים דומעות
דמעות זולגות
מחלחלות מרטיבות
אדמה יבשה
בשברי זיכרון

זעקות לתקווה לשווא
ריסיסים של מציאות
שהפכה לחלום בלהות
לא חלון לעוד הזדמנות

נשמה נעלמה מן העולם
קול נאלם מן האדם
גוף חלול ללא משמעות
טמון באדמה עירום מכל
חדוות עשייה

סימני שאלה לעתיד
התיישרו לסימני קריאה להווה
והווה נאלם העתיד נעלם
ונשאר רק העבר שהיה
חרוט כתאריך על מצבה

והנשמה לא מתה
היא רק התחלקה בין כולם
ניתנה לכל אחד ואחת
בין בן אדם לבן אדם
חבר ואח
אחות וחברה
אם ואב
ולעוד ניתן
אלף חתיכות של זיכרון הפכו לחריטה
כל אחד לקח חתיכה
כהשראה שתבוא
אולי בבוא גוזל לעולם
הזיכרון יהיה הכנפיים
שיקחו אותו הכי רחוק מהמלחמה

והם נעמדים יורים
ומצדיעים
ושוב אין מילים
רק זעקות יללות
לשמיים ישמעו אותם
יגידו להם למלאכים
הוא אחד מיוחד שנלקח מכאן