המלחמות האלו שבנו
מתחילות כשאנחנו רוצים
אך לא מסתיימות כשאנחנו מבקשים
אנחנו הולכים לאיבוד ומחליפים
אמצעים במטרות עד שבסוף
אנחנו מתרחקים מהנורמה
ואז הופכים לחופשיים
מי אמר שחופש זה טוב?
אנחנו האלוהים של המציאות שלנו
ועם כל האחריות שבכך אנחנו
מביטים פנימה ולא שמים דגש על מה שבחוץ
בועה כזו שלנו שאליה אנחנו רוצים לחזור
ולהיות
וכאלו אנחנו אנרכיסטים של המציאות
אחרים משנים הופעה והצגה
אנחנו משנים עולם וגישה
ומזה חופש אמיתי? אם לא זכות הבחירה
גם כשאנחנו לא בוחרים ונבחרים
אנחנו תמיד נגיע לנקודה של בחירה
מתי שהוא זה בא
ועד אז בכל קצה אני ואת ניגע
למה? כי אנחנו אוהבים לבחור אחרת
מכולם ושם בקצה אנחנו מרחיבים
את הבחירה
אל תאמיני לכל אחד
תאמיני לעצמך
אני אהיה תמיד שקרן
אני אוהב לקחת את המציאות
למקום הכי שלי שאפשר
את באה איתי למסע?
אני לא צריך שתלמדי לסמוך עליי
אני צריך שתבחרי מתוך אמונה בעצמך
מתוכך הבחירה
ועכשיו את על הריצפה