אני לא צריך שתתפשטי
תפרקי את כל מה שהיה
וכל מה שיהיה אני פשוט אקשיב
פשוט תישארי כך איך שאת
עם החולצה הלבנה והשמלה האדומה
אני שומע את הראש שלך עובד
אני מקשיב להתמסרות מחלחלת בך
המאבק הזה בינך לבין עצמך
משא או מתן מתי להיכנע
ואיך ואם בכלל אולי הדלת לא כזו רחוקה
המאבק הזה
בין המיניות הסוטה מהנתיב
לבין היגיון הבריא הישר
זה שתמיד על הקו
מוזיקה מתנגנת משחררת
בין פסקול של פחדים
לפסקול של ריגושים
צליל שרק את שומעת
הנוכחות שלי מזיזה אותך
כאילו ניגנתי בחליל בתנועות גופי
להתחיל מבלי לדעת
לגמור מבלי לגעת
המבטים מתחלפים מתנגשים
אני רחוק ממך מרחק סביר
הביטחון האמון שנרקם בך
את אפילו לא בוטחת בעצמך
אז איך תבטחי בי כך
הכל שביר ועדין ועדיין עוצמתי
הדיאלוג הזה בך לא קשור
למילים שיוצאת לך מהפה
הדיאלוג הזה נסתר מכל
בין שני חלקי הגוף
הראש והפו..
הרצפה קרה בגיהנום
אבל חום הגוף רק עולה
אני מתקרב מתרחק
מלטף מחבק מחזיק
שקט חרישי בין לבין
והמבט...הנוכחות שלי בך
הנוכחות שלי איתך
זה פתאום בהחלטה פשוטה
מתפרץ מתפוצץ
גולש לכל איבר בגופך
הרטט הזה..חוסר אונים מוחלט..
ואין לו בשבילך הסבר
זוהי פעם ראשונה
ואולי זה לא אתה בכלל
אולי זה בכלל אני בלבד
אולי זה לא קשור אלייך כלל
זה לא בגלל שאתה כאן
מנסה להסביר לעצמך
אני כזו..
אבל את יודעת
זה רק אני..זה בגללי
ואת ממשיכה להילחם בעצמך
חוזרת להיגיון הישר
ואז מתחרטת וסוטה
ואני? אני כאן רואה הכל ומרגיש
יודע שאת יודעת את התשובה
פשוט לך? התשובה חדשה
להיות תלויה? בגלל?
האיבוד הזה של העצמי
ומפחדת שהאני שאת נשלל
אבל הוא לא
הוא רק מתפתח ומתפקח
את מבינה..