נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זה קשה להתחיל הכל מהתחלה, לבנות את עצמך מחדש, להתרגל לעולם אחד ועכשיו להתרגל לאחר, להכניס מישהוא שוב ללב.
להפסיק מסע אחד ולהתחיל מסע אחר.
והגעגוע יצוף יכביד על המחשבה, כמו משקולת על הלב ואז נרצה לסובב את הגלגל, כי אולי גמרנו מחסנית שלמה של טעויות אז עוד אחת לא תשנה.
הגעגוע גורם לאהבה מה שהרוח גורמת לאש.
מכבה אש קטנה, מעצימה אש גדולה.
והבדידות היא לפעמים מקום נעים לבקר בו, אך מקום נורא לגור בו.
אך כשאתה פוגש זאב בודד, לא משנה מה הוא יגיד לך, הוא לא כזה מפני שהוא נהנה מהבדידות, הוא כזה מפני שבעבר כבר ניסה להשתלב בעולם, אך אנשים ממשיכים לאכזב אותו.
וכן עדיף להיות לבד מאשר אומלל עם מישהו אחר.
וקל להבין שהוא חלק מהיסטוריה שלך, אך לא חלק מהגורל שלך, וככה לשחרר.

רק תיקון הפוסט לא עליי, הוא פשוט השראה מרגש וחוויה של רובנו.