נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

האישה שראיתי, קשורה מולי כ משחק התאווה.

אישה כ פרי חושני לקטיפה.

כה עדינה ושברירה,לבנה כשליגייה.

ומולי עירומה למחצה, כ פרי מתוק כחטא לקטיפה.

עייניך מכוסות רק חושך את רואה, ואני האור שנוגע בך.

וידיי בתשוקה נוגעות בפטמותייך המזדקרות, ליטוף ועוד צביטה.

בכל סיבוב את מחייכת צוחקת או בוכה, את מחדירה עוד מבט, אבל כיסוי עייניך משאיר אותך חסרת אונים, ללא מענה ממשי לשליטה שבידיי.

ידייך קשורות, איברים שאת לא באמת צריכה.

מנשק את צווארך, נשום את הבושם שלך.

לחוש באוזנך מילה לרוחך,על גופך.

טועם את שפתייך, נשיכות קלות.

מצמיד את מותנייך אליי בחוזקה, לחבר אותך אל גופי כאחד, לזוז איתך לצלילי הערב, צליל השליטה שלי בך.

להרגיש את רטיבות התשוקה, את נוזלת נמסה מכל מגע.

את נמסה לתוך ידי, כחומר ביד היוצר, יוצק אותך מחדש.

כ אישה, כ ילדה כ מינית כ זונה כ שפחה כו חזקה, כו שלמה.