נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

מחוץ לכל מיני אתרים, דמויות,צללים.

אנחנו עולם ומלאו, ללא באמת תמצית.

ואת עולם שלם גדול ורחב, מגיל 0 ועד היום מהצבא ועד הטיול רק צברת אגרת, בנית ועיצבת.

בנית לך עולם מלא אפשרויות, מלא יתרונות, עולם מלא בפתרונות, ומלא בשגיאות,עולם מלא בניגודים, מלא בצבעים.

ואני גבר אחד, שמסתובב לו בעולמך לבד.

לומד על עלייך ואותך, מתבונן, כמיהה לדעת הכל, מה שאפשר, מה שמתגלה, ואולי קצת את הנסתר אם זה מתגלה, ואם לא אז בפעם הבאה.

ולנשום בעולם שלך, להצליח לחיות צריך הסברים, היגיון, ותבנית למילים, ככה הוא נבנה.

הרי אני לא יכול להסתובב ולעוף, לעשות את מה שבא לי על ההתחלה, רק ללכת בצעדים על קרקע מרוצפת כשביל ליעד עם מטרה שהצבת, פסיעה לא נכונה ותלך על קרקעית, ולך תמצא את עצמך, תפלל רק לדלת יציאה.

וגם אני עולם, וזה עולם בתוך עולם.

ובסוף הרי...

בסוף ניקח נשימה עמוקה, ננשום את כל הטוב, ונתבונן בכל הרע בזמן שהוא מתפוגג.

ניקח את הזמן.

ואת הרגעים הטובים.

ניקח את המילים, השירים,והזכרונות מהמפגשים,התשובות, והשאלות שנשארו פתוחות.

הדברים שלמדנו, והדברים שחמדנו, הדברים שדמיינו, לעצמנו עם אחרים.

ונבנה לנו עולם, שלי ושלך.

מהעולם שבי מהעולם שבך.