נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בהתחלה היינו יהלומים לא מלוטשים ומלאים באבק.
אבל ידענו שמתחת לכל שכבות האבק והלכלוך אנחנו מבריקים מנצנצים מסנוורים כלכך.
ומאחורי כל הברק אנחנו שקופים, אפשר לראות כל רגש כל מחשבה, כל זיכרון וכל
חוויה.
וזה הכי יפה להיות שקופים, הכי מתאים זה הפשטות, הכי הולמת זו האמת.
לב מלא בחריטות, ללא חרטות, כל מחמאה כל מילה כל צעד נחרט.
מהרגע שישבתי ברכב שלך, ועפו כל הדאגות מהחלון ועד הקולר שענדתי לך על הצוואר, ועפו הנשמות.
להתגלות עם הזמן, בזמן.