נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כשרק באתי והתיישבתי, התבוננתי וראיתי מבנה רעוע, של נשמה מלא חורים ופגמים עם פוטנציאל, ניצוצות של עתיד, למדתי אותו אותך והתחלתי לעבוד.
אני בונה איתך אותך, בונה אותך אליי.
לבנה לבנה מדביק על הרגש הדביק, על כל החוסרים שאחרים יצרו, על כל החורים והפגמים שנוצרו במסע החיים, אני מדביק, לא מתקן, אלה בונה מחדש.
בונה אותך אליי, בונה איתך אותך.
בונה אותך ללא מדריך או ספר, אין פועלים זרים, רק הרגש שבי עובד כפועל מקומי, לפעמים לבנה נופלת אז אני מרים, מאתגר לבנות רק בטאץ אנושי.
לבנה לבנה לפי הצורך שלי, והצורך שבך את הופכת להיות מה שאני צריך, מה שרציתי וראיתי ממך כשרק התחלנו את המסע.
בונה אותך במילים, ומעשים.
בונה ארבעה קירות בך שכל מה שתראי זה אותי, וכל מה שרצית באמת יהיה שם, נהיה חכם יותר ויותר לגבייך בזמני.
אני יהפוך להכל שבך, אני יהפוך למילים שיוצאות לך מהפה, לאוויר שנכנס לך לריאות, ולמחשבות שרצות לך בראש, אני ימלא את כל החדרים בלב, אני יזרום בעורקים.
כל תמונה את מתרגשת, אני עונה בהודעה ואת פורחת, כל מגע קטן משפיע על כל המערכת, לחישה ואת מרטיבה מכורה, נרקומנית אהבה התשוקה לאדונה.
בהסכמה, בכניעה, בנתניה אמיתית, שלמה.
והסבלנות משתלמת לאדון.
את לאט לאט כבר לא תזחלי על ארבע, כי רציתי, אלה כי רצית.
לאט לאט הכל יעלם ממך, הדאגות והפחדים, תהיא דף חלק לגמרי רק לי, אבל אשתמש בך בחוכמה, לטובתי.
ולא את לא מאבדת את הצלם אנוש שבתוכך, אני בונה אותך בצלמי, לשרתי.
ושמה שבנינו יהיה גמור ושלם, מושלם אם תרצי.
אז המבנה השני עם העבר, והווה יהרס לגמרי, ללא זכר, ללא יסוד, וכן משם לקחנו רק את הדברים הטובים, וזרקנו לפח את הרעים.

שולט אמיתי לא מסתפק בחלקים, הוא רוצה הכל.
ואני היום הוא מעוז תשוקתך מושא הערצתך, מצייר לי איזה דמות שאני רצה על הבניין שבניתי ממך, בשבילך.
ואת יקירתי את, כל מה שציפיתי ורצית.