נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

עלייתו לגדולה של משה רבנו, הנביא הראשון של עם ישראל. המקורות מספרים שאחת התכונות הבולטות שהעלו את משה רבנו לגדולה הייתה חוש הצדק שלו.
המדרש מספר שמשה רבנו ביקש מאלוהים לחשוף בפניו את הצדק שלו וזה החליט להיעתר לבקשתו.
וכך היה:

אלוהים שלח את משה לתצפת על נחל וראה איך לנחל מתקרב פרש במדי צבא רכוב על סוס. הפרש רכן אל הנחל לשתות מים ולהשקות את הסוס ותוך כדי כריעה נפל מכיסו שק של מטבעות זהב. כשסיים לשתות, עלה החייל על סוסו ורכב משם. אחר-כך, הופיע במקום ילד קטן, ראה את מטבעות הזהב, הרים את השק וצהל אל ביתו. משהסתלק הילד מהמקום, הגיע אל המקום זקן לבוש סחבות והחל שותה ממי הנחל, תוך שהוא שותה חזר למקום החייל והאשים את הזקן בכך שהוא גנב את כספו. הזקן כפר באשמה וקילל את החייל וזה דקר אותו למוות, חיפש את המטבעות על גופו ומשלא מצא רכב משם הלאה.

"זה צדק?!" צעק משה אל אלוהים אחרי מה שראה. "תקשיב ותקשיב טוב" אנה לו אלוהים והסביר: הזקן שנרצח ע"י החייל, הוא בעצמו פושע שרצח איש פסח וגנב את כספו. החייל, שרצח את הזקן ראה את הרצח הזה מרחוק אך לא סייע בידי הפיסח. והילד שמצא את הכסף הוא בנו של הפיסח. כך קורה שכל אחד קיבל מה שמגיע לו: החייל שלא עשה כלום, עשה בסוף את מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה, הזקן שרצח קיבל את העונש הראו שלו והילד ירש את הרכוש של אביו. או אז הודה משה בצדקת מעשיו של אלוהים.

אז מה בעצם אנחנו לומדים מהמדרש הזה? את כוחה של הפרספקטיבה. לפעמים בחיים אנחנו רואים רק תמונה חלקית מבלי להבין את הסיטואציה כולה וממהרים לשפוט על פי התמונה הלא שלמה הזו, משפט שאין בו צדק או נכונות. בחיים, כך מסתבר, אי אפשר ללמוד מראיות חלקיות, לא בתיקי חקירה נגד ראש הממשלה וגם לא במערכת יחסים כוזבת.
בסופו של דבר יש שני צדדים לכל צד החלק שלו, ובכלל לכל מקרה יש שני צדדים למטבע, צריך שיהיה לך את המטבע ביד בשביל להבין את כל התמונה, לעיתים גם צריך להסתכל בפנים עמוק על עצמך.

לפעמים אנחנו רואים פרופיל ושופטים אדם לפי חלקים ממנו, כינוי מנסים לקבל תמונה מבלי לראות את כולה.