נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כשאת קשורה, כנועה ותחת שליטה את הכי חופשיה,
כי דווקא שם המקום הזה ללא שליטה את בלי מסכה, מסכה שלבשת ביום יום וגם בלילה בבית.
ועכשיו אני יכול לקרוא אותך, להבין.

חשבת שלאבד שליטה יפגע בצעדים שלך
שלא תהיה לך כבר את הבמה.

שלא ימחאו כפיים ,שלא תוכלי לסחוף אחרייך אנשים ולהכתיב את האווירה.

אבל עכשיו בחדר עירומה קשורה
את לא של העולם
את שלו בלבד,
לא אלף מחשבות בשניה,
אלה מחשבה אחת
מטרה שלו מטרה שלך
במקום להיות הכל לעולם שבחוץ
את הכל בידיו.

רוקדת צעדים שלא רקדת בעבר,
רוקדת על הבמה לאדונך בלבד.