נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

לא יודע מה לעשות

ושחור לי בעיניים
ואני אובד עצות.

ונוסע לרחוב הרצל
ורואה את המחירים
ונופל מן הרגליים
ופוגש זוג תיירים.

ושותה איתם כוס סודה
ואומר אי לאב יו סו
ומצלצל לי באוזניים
ושומע את גזוז.

ותופס נהג נורמלי
ואומר לו סע מהר
המחירים כבר בשמיים
ואני כבר מאחר.

ואומר כל הכבוד
והוא שואל איזה כבוד יש
ואני לוחש בסוד
אני לא גומר ת'חודש.

לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא גומר ת'חודש, לא גומר
לא, לא, לא גומר ת'חודש".

השיר הזה נראה לי כמו שיר שמפענח את הDNA הישראלי.

יש הרבה יופי וניגודים בישראליות.

אנחנו חמים מאוד

אך שונאים בקלות

אוהבים מאוד

אך חוששים תמיד

תמיד יצר הישרדות בתוכנו מפעיל אותנו

הרצון לחיות כאן ועכשיו, ככה זה לחיות במדינה שבעקבות מלחמות תמיד רצה קדימה, ולא עוצרת מתפתחת ב70 שנה מדינת ישראל בנתה מה שאף מדינה בעולם חוץ מסינגפור הצליחה לבנות.

וכמו מילותי

אנחנו לא עם מושלם
ובטוח לא אומה
אבל בואו נהנה מהנוף,
כשנעצור ונהנה
נקשיב לצלילים
לאנשים מסביבנו,
נתאהב יגמרו המלחמות אולי,
אך במבטנו יש לנו מדינה ארץ זבת חלב או דבש, מדבר בדרום ושלג בצפון,
ירושלים, תל אביב, אילת, חיפה.
יש לנו ארץ לתפארת אומות העולם,
דוגמא,
אז התרכזנו כלכך בעשייה
בואו נתרכז באהבה.