נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

כל אדם לא משנה כמה השנים שחלפו מאז לידתו, תמיד לומד כל הזמן על עצמו ועל הסביבה, אין סוף לצמיחה האישית שבך

הצמיחה מגיע לעיתים דרך טעויות, ולא מפסיקים לטעות, לא מפסיקים ללמוד, מכל חוויה מכל אדם, מכל השראה רגעית דרך מילה כתובה או סרט רץ, דרך ביקורת בונה.

לא תמיד דעתם של אחרים תיראה לך, או תעזור באמת, ולא כל אחד רואה הכל כמו שאתה יכול לבחור להסתכל, לא כל אחד באמת מכיר אותך באמת גם אם הוא חושב.

אך הם יתנו לך נקודות מבט שיאפשר לך להתקדם ולא לעמוד במקום, בכל מצב שהחיים מעמידים.

תמיד שואלים אותי בעניין הגיל, הרי יש הבדל משמעותי בין האופי והבגרות שבי לבין מה שאמור לתייג אותי המספר שעובר שלב כל שנה מאז לידתי.

אני תמיד עוננ הבדל בין ילד בן 50 לגבר בן 30, הכל תלוי בחוויות שלך הסביבה שנגעה בך, בדרכים שבחרת לצעוד בהם, וגיל לא מיצג אמות מידה אמיתיות לאופי ולאישיות של האדם, הוא בעצם כמו קלוריה ריקה מתוכן, כמו שדת או חבישת כיפה, או מראה חיצוני הוא ערובה לטוב לך ולכוונה.

העושר שבפנים בנשמה הבגרות הנפשית מנטאלית  וריגשית שבך היא שחשובה והיא צריכה להקרין מהיופי שבך ליופי שלך.

ובאמת התברכתי לעבור את כל המסע החיים שהציב אותי תמיד ולימד אותי ביחד  עם האנשים הנכונים שידעו לבקר ולתת לי עוד נקודות מבט וללמד התבוננות פנימית, ובגרות מהי, וצמחתי התגשמתי למי שאני כיום.

לא פשוט לקבל ביקורת אף פעם, אבל למזלי למדתי בגיל נורא צעיר לקבלה, ולסייג בין ביקורת בונה לביקורת אינטרסנטית להקשיב לצלילים היום יש בי את כל הניסיון חיים לעמוד את עצמי.

וכל אדם אשר אנחנו פוגשים במסענו מלמד אותנו עוד ועוד, ובשביל זה צריך לפקוח עיינים.

אריסטו אמר "כפי שהאבן לא יכולה להבריק מבלי שיחככו אותה, כך האדם לא יכול להיות שלם ולהתקדם מבלי ללמוד מהסביבה ושיציבו מראה מול פניו כביקורת בונה."

לא מזמן אמרה לי מישהי שמעתי גברים מספרים עלייך ככה וככה, מי שלא מכיר אותח באמת אף לא ידע לעמוד אותי לפי מידה נכונה.