נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

זהו היום, יום הפגישה, היום שבו הכל יהפוך ותהפך בתוכה, היום שבו תעבור בדלת לעולם חדש, שונה, ומיוחד.
היום שבו היא עושה צעד בשביל עצמה, למענה בלבד, מבחירה והוא הגיע בדיוק בזמן.
היא כבר ברכב רועדת ומתרגשת, נלחמת בשדים שמתעוררים בתוכה והם מתמודדים מול המלאך שבתוכה.

הזמן לא עובר, הטלפון לא מפסיק לצלצל. 

אבל איפה שהוא היא מוצאת את המקום, נזכרת בקול, אוחזת בביטחון.

הוא נכנס לרכב ועיינים נפגשות, הוא יותר אפילו במציאות משתיארה, המממ..היא לוחשת לעצמה, כי כבר אין לה מילים.

לזרוק את כל התכנונים יושבים מדברים.

מחזירים את החיבור, את הסיבות למקום על מנת להמשיך.
ואז היד נוחתת על ידה, ליטוף של חיבור בינה ובינו.

עם התשוקה בעייניו מבקש רשות לנשוק לשפתיה.

וככל שהוא מתקרב אז היא לא מאמינה לעצמה איך כל חומה נפרצת, נשברת כשהמגע מתחיל.
תוף הלב רועם, ממש רעידת אדמה בגופה שמפילה הכל כל חומה עד חורבן.
הליטוף בשיער כמו גל שממיס מהראש עד קצה הרגל.
והיא התמסרה אל הרגש, צייתנית לליבה.
הר געש של רגשות מתפרץ.
וכשהמגע מעמיק והכל מתערבב הרגשה עילהית.

היא כבר עדעה שהיא שלו, עכשיו הוא שם חותם, על שפתיה על נשמתה.

חותמת על הנפש, חותמת שממנה אין דרך חזרה.