נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

בסוף מה שצריך לקרות קורה.

הכל מתאזן לאותו כיוון.

היו שאומרים הפחד יצר את האל.

צריך ענף עליו להיתלות כי להיות באוויר מפחיד, את הענף אפשר להאשים אם הוא מתעקם או נשבר.

הפחד הוא הגרוע שברגשות משתק את הלב ואת הנפש.

זה מחלחל כמו מחלה משתקת כל התקדמות, מעוור ויוצר עוד חשש.

ולרוב האמיץ מכונה פזיז בפני הפחדן.

הפשטות הבלתי נסבלת יצרה 

ים של תירוצים, מול תשובה פשוטה אחת.

הכול מרעיש למי שמפחד כי הפחד יוצר כאוס בשביל להתקיים.

וזה הכל בנו, מה שמפחיד אותנו הוא לא המציאות, אלא המציאות כפי שהיא נתפסת במוחנו.

כשטוב לנו אנחנו באוויר הכל זורם כמעט לא מורגש, ולא נצרב , כשרע אנחנו מרגישים בכל הגוף, זה שורף. 

לדעת לשמר את ההרגשה של הטוב מול הרע זה מבחן אמיתי, ההרגשה הרעה שנצרבה יוצקת יוצרת עוד חששות ופחדים, ואנחנו שוקעים עד שאנחנו מגיעים לתחתית שם אנחנו שוב מנסים.

בראש מלא בפחדים , אין מקום לחלומות.