נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

היא כל הזמן חשבה שהיא משוגעת,סוטה,
בלי שורשים לאדמה המסלולים שבחרה היו קשים להליכה.
הלילה תמיד היה רווק, והשמש הייתה מסנוורת מידי.
המיניות שבתוכה רק מתעצמת עד שמודחקת בחזרה על ידה בידה.

וברגע אחד עיני הגורה פגשו את האריה , לפעמים רק יד אחת מספיקה לכוון אותך עמוק יותר.

וללכת בדרך לא מוכרת אך מרגשת קצת אחרת, אבל מיוחדת בשבילך.

יש ריח של בית ריח מוכר באוויר, בשביל הזה הכל נכון ואולי לעולם לא תחזרי.

ומה שהודחק עמוק בתוך כלוב לב התשוקה יוצא החוצה לאוויר העולם, פרפרים בבטן, הזמן נעצר.

והוא בצריף לבואך האריה, שואג אלייך, שלא תקחי מסלול שונה.

ואז הכניסה ובכל ציור עם ארבע ידיים, מערבבים את הצבעים בלי שליטה, יוצרים מציאות חדשה,
אומנות שבך אומנות שלו שלך.