לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 19:57
כנראה לקחתי את דברים טיפה רחוק מדי ואני מתחילה להרגיש קצת מנוצלת אני ממלאה צריכים של אנשים מסביבי אבל אני מרגישה את השריטה המתהווה. זה לא שאין בזה מן הנעים מההרגשה הזאת ואני גם נהנת מהמעשים בפועל. אבל הפכתי את עצמי לאוביקט וקצת לא נוח לי עם זה. או יותר נכון לא נוח לי עם הנכונות שלי להפוך לאוביקט. לא נוח לי עם המוכנות שלי לוותר על הערך שלי בתור אדם ולשבץ את עצמי בתור אוביקט. אני מרגישה יותר מדי כמו צעצוע שמשחקים בו ונכון שזה מה שרציתי אבל השכל הישר והטוב אומר לי שאני מסתבכת מעל הראש. היום אני מרגישה כך אבל בטח עד מחר זה יעבור.
