הפוסט הקודם שלי תאר תחושה וההערות לקחו את התחושה למקום לא נכון.
לכן החלטתי להוסיף מידע.
כשחייתי בחו"ל אני זוכרת שמדי פעם הייתי שומעת משפטים בנוסח את יהודיה אז את בטח טובה בכספים או את יהודיה אז את חייבת להיות חכמה. המשפטים האלו לא הגיעו מאנשים זרים אלה מאנשים שנחשבו סוג של חברים.
אפילו מהפילגש של אבא שלי שמעתי משפט כזה והיא עשתה כמיטב יכולתה להפוך להיות אמא שלי. אנשים שאומרים דברים כאלו חושבים שזו מחמאה הרי אמרו לי שאני טובה בדברים אבל בעצם זו אמירה אנטישמית לכל דבר (ואני גם לא ממש טובה בכספים).
בעצם למה זה קשור?
ובזה עסק בפוסט הקודם בדברים שעל פני השטח נשמעים כמו מחמאה אבל בעצם הם לא כל כך. על אותו גבר שתאר אותי בתור "זכיה" אחר שהתחלנו לצאת (זה גם הורגש ביחס). או על אותו אחד שחשבתי שהוא ידיד שהגיע אלי לביקור והתברר שהוא הגיע בשביל לבחון אם הוא מסוגל לבגוד בחברה שלו.
אז נכון שלהיות זכיה או פיתוי כל כך גדול נשמע כמו מחמאה אבל בסופו של דבר זה הופך אותי לאוביקט וגורם לי להרגיש שבעיני האנשים האלו אני יותר צעצוע מאדם עם רגשות. נכון שבבדסמ אני אוהבת להרגיש כמו צעצוע אבל זה נגמר כשנגמר הסשן.
לפני 15 שנים. 27 בינואר 2009 בשעה 7:54
