לפני 16 שנים. 29 בינואר 2009 בשעה 10:45
אחותי הקטנה היא אחד האנשים שהכי מאבדים בעולם. זה התחיל כשהיא נסעה עם סבתא שלי ללונדון כשהיא הייתה ילדה ושם היא איבדה את המצלמה החדשה והיקרה של אבא שלי. וזה ממשיך מאז. היא פעם אמרה לי שכאשר היא מקבלת או קונה משהו אהוב או יקר במיוחד היא יודעת שזה זמני כי היא בטוח תאבד אותו. אני לעומת זאת לא מאבדת כלום. בשנה האחרונה כל זה השתנה. הצלחתי לאבד 2 טלפונים, בגד ים, ג'קט, ארנק, ליפגלוס ועוד דברים אחרים שלא עולים לי בראש. לכן לא הפתיע אותי בכלל כאשר לא מצאתי את הטלפון בבית היום בבוקר. לאחר חיפוש מפרך הודעתי לבוס שלי ששוב איבדתי את הטלפון. ומשם התחילה ההתארגנות ההיסטרית (הטלפון שלי חיוני לעבודה). כבר חסמו לי את הסים והבוס היה בדרכו לנתניה להביא לי טלפון וסים חדשים כאשר מצאתי את הטלפון שלי במקרר!
