הגענו למסיבה יחסית מאוחר כבר ובכניסה קיבלו את פנינו הרבה חברים. המקום היה עמוס באנשים ואת כולם היה כיף לראות. הרגשתי קצת כמו בחתונה של אחותי כי כל הזמן הסתובבתי אמרתי שלום ונתתי חיבוקים לאנשים. המוזיקה של קאופמן הייתה נהדרת ורציתי לרקוד אבל היה לי קר מידי ולא הצלחתי לזוז גם הרגלים שלי כאבו בגלל שרוב הסשן קודם בליתי בעמידה על עקבים. אז לא רקדתי.
הקור החושך והניכור גרמו לי להתגעגע ללימיט שאם לרגע נשים עקרונות בצד היה חלל מדהים שעודד אינטימיות ואוירת זימה. המסיבה אתמול הייתה נחמדה בעיקר בגלל שכל כך הרבה אנשים טובים באו אבל בסופו של דבר כרגע אין הבדל בעיניי בין המסיבות בספייס (בקומה התחתונה בעליונה לא הייתי) למסיבות האלו. ראו שהצוות השקיע מאוד בציוד ועיצוב המקום והם הוציאו את המקסימום ממה שאפשר להוציא מחלל שכזה. גם ברור לי שמאוד קשה ואולי אפילו בילתי אפשרי למצוא מקום שיהיה מוצלח מבחינת עיצוב כמו הלימיט ובאופן כללי למצוא מקום סביר למסיבות שכאלו אבל זה רק מחזק את דעתי שבסופו של דבר אנחנו הבלינים הם אלו שהפסידו הכי הרבה מהחרם על הלימיט.
הערב הוכתר כהצלחה גם בגלל הסשן המדהים שהיה לי לפני (עדיין מרגישה את התוצאות כשאני יושבת) וגם בגלל המסיבה שאיגדה את המיטב באנשי ההקהילה תחת גג אחד.
חזרתי הביתה שמחה ומרוצה ובאופן מפתיע מלאת אנרגיה אפילו שקלתי לקחת סמים אבל בסוף ויתרתי. קמתי בבוקר בלי הנגאובר ועכשיו אני ממש מצטערת שאין עוד מסיבה ללכת אליה בסוף שבוע הזה. אבל לא נורא סוף שבוע הבא שוב מסיבת ג'קוזי וכרגע לפחות בעיניי אלו המסיבות הכי טובות.
לפני 15 שנים. 30 בינואר 2009 בשעה 18:14
