כבר אתמול כשיצאתי מהעבודה היה לי הרגשה לא טובה לגבי הסוף שבוע.
על אף המאמצים שלי לעשות קצת תיכנונים קונקרטים כבר מאז תחילת השבוע היה לי ברור שכנראה שום דבר לא ילך בסוף שבוע הזה.
אז כרגע כמו שזה נראה את הסוף שבוע אני אבלה מול הטלויזיה עם עצמי שזה לא נורא, אבל לפעמים מחדד קצת את המשמעות של לגור לבד להיות לבד ללא בן זוג וכל הדברים שגורמים לאדם לא להיות לבד.
אני מניחה שאני שייכת לסטאטיסטיקה של נשים תל אביביות בודדות ואני לגמרי לא לבד בסירה הזאת. אבל על אף שזו סירה מאוד צפופה זו אחת הסירות הכי בודדות שיש.
אני לא מרגישה את זה בדרך כל כי אני קודם כל מאוד עסוקה וגם יש לי חברות וידידים וכל זה. אבל לפעמים בעיקר בסופי שבוע שקטים שכאלו שאין לי מה לעשות בהם אני פתאום מרגישה את מלוא כובד הלבד מלוא כובד הסטאטיסטיקה של אישה תל אביבית גרושה בת 37.
אנשים שקוראים אותי בזמן האחרון משום הבינו כאילו אני במערכת יחסים חדשה וזה ממש לא נכון. באיזה שהיא דרך אני אפילו יותר לבד מתמיד. אני גם עושה בחירות שישאירו אותי ככה ואני יודעת את זה אבל לא ממש נלחמת בעניין. נשארת בבטוח והנוח על אף שזה לא מקדם אותי לכלום.
טוב אז נכון לאתמול הדיכאון חזר ואולי טוב שאני לבד ולא מוציאה את זה על אף אחד. אני פשוט לא אוהבת להיות בדיכאון. פעם אחרונה יצאתי מזה בעזרת פרץ אדרנלין, אולי אני צריכה להזמין עוד פעם שולט זקן אלי לדירה ולתת לו סטירה פעם שעברה זה עזר (:
היתרון הגדול שהדיכאון מוריד את החרמנות והיום בכלל לא הבאתי ביד. רציתי חופש מהחרמנות היא עשתה בי שמות.
אולי עד מחר זה ישתנה ואני אכתוב פוסט על איזה לילה מדהים עברתי וכמה הרבה קרה לי אבל אני בספק. טוב עוד מעט אביב ולא יכול להיות רע באביב.
לפני 15 שנים. 6 בפברואר 2009 בשעה 17:59
