אני גרה בשכונה מאוד אורבנית. יש בקושי כמה עצים אפורים על המדרכות בשביל נהגים שיכורים להיכנס בהם.
לכן מאוד הופתעתי שגיליתי שיש מישהו שמחזיק תרנגול או אולי תרנגולות במרפסת התל אביבית הקטנה שלו.
גיליתי את זה כי כל כל לילה כשאני יוצאת לסיבוב עם הכלב אני רואה אותו משקה את העציצים שלו ושומעת את התרנגול מלווה אותו בקריאות שבג'ונגל הבטון שאני חיה בו נישמעות די סוראליסטיות וגם משגעות את הכלב.
הכלב בכלל הפך פחדן בזמן האחרון כל פעם שכלב אחר מסתכל עליו לא נכון הוא פורץ בצעקות כאילו הרביצו לו או משהו. הבעלים של הכלב השני מתחיל להתנצל ולהגיד אני לא מבין הוא לא נושך בדרך כלל (פעם אחת לכלב השני היה בכלל מחסום) ואני צריכה להסביר שהיצור שלי בזמן האחרון פשוט חיי בסרט ושאין לי כונה להתלונן על אף אחד.
אבל מי אני שאלגלג על הכלב גם אני פחדנית לפעמים למשל אחד הדברים שאני נמנעת מהם בחיים זה דייטים. הסיבה לכך היא שאני יודעת שאני תמיד מפשלת ולכן למה לטרוח. באופן כללי שמתי לב שכשמישהו מוצא חן בעיניי אני כל כך נלחצת שמה שהוא רואה זה גירסה אפורה ודהויה שלי. כמו כן הבחנתי שכאשר אין לי עניין בבחור ואני פשוט עצמי אני תמיד מוצאת חן בעיניי הצד השני. הפתרונות שלי לעניין בדרך כלל דופקים את המצב עוד יותר והם בדרך כלל כרוכים באלכוהול או סקס או שניהם גם יחד. וזה גם לא עוזר כי אני ממשיכה להיות משונה אז כנראה אין דרך לנצח.
אבל על פחדים צריך להתגבר אז אולי אני אזרוק את עצמי לקלחת ונראה אם יצא מרק טעים. (:
לפני 15 שנים. 21 באפריל 2009 בשעה 13:42
