חלמתי חלום והחלום לא נעלם לי מהראש עד עכשיו.
בחלום הייתי בטיול מאורגן שכזה אמא שלי הייתה שם גם. נכנסנו לאיזה בוסתן מוקף בחומה וכשיצאנו הסתכלתי על אמא שלי ומשהו היה לא בסדר. יצא לה קצת קצף מהפה הראש שלה היה מוטה לצד והיא דיברה שטויות. מיד הבנתי שהיא קיבלה שבץ. ידעתי שצריך להביא אותה מהר לבית חולים כי אם נותנים מדללי דם למישהו שקיבל שבץ בשלוש השעות הראשונות מהרגע שזה קורה ניתן להפוך את הנזק. המשך החלום עסק במאמצים שלי להביא אותה לבית חולים הרגשתי שמזל שהייתי שם לעלות על זה בזמן.
כשהתעוררתי החלום הטריד אותי אני תמיד מפחדת שזה אזהרה וזה עומד להתגשם.
פעמים בחיים קיבלתי אזהרות שכאלו.
בפעם הראשונה שוב בחלום ושוב על אמא, חלמתי שאנחנו עושות תאונת דרכים והאוטו נופל למדרון ואמא שלי עולה מהמדרון צולעת.
שלושה שבועות אחרי זה פחות או יותר קרה רק שאני לא הייתי איתה באוטו. היא איבדה את הבלמים בירידה התלולה מהישוב שלנו ונכנסה לתוך התנועה העצבנית של הבוקר על כביש ירושלים תל אביב.
זה קרה בדיוק במקום שבו חלמתי על התאונה והיא לא התדרדרה למדרון כי היא פגעה בשש מכוניות על הכביש זאת שהצליחה לעצור הייתה סמי טריילר ענק. היא נפצעה בברכיים. כשאבא שלי סיפר לי על התאונה קלטתי שחלמתי את זה.
מאז כשאני חולמת משהו רע למישהו שיקר לי תמיד יש לי צביטה של פחד.
בפעם השנייה זה לא היה בחלום. שבוע אחרי שהכרתי את בעלי לשעבר הוא היה צריך לנסוע לצפון לענייני עבודה. הינו מאוהבים ומאושרים והצעתי לעשות לו קריאה בקלפים (למדתי פעם לקרוא בטארוט).
הקריאה הייתה כל כך רעה ומאיימת שהפסקתי באמצע ואמרתי שכנראה משהו לא נכון (הינו די מסטולים) ההרגשה שמשהו רע הולך לקרות נשארה איתי כל הלילה. יום למחרת ברגע שנפרדנו ההרגשה התגבשה לפחד מתאונת דרכים. ביקשתי ממנו לתת למישהו אחר לנהוג אפילו לטרמפיסט אבל הוא לא הקשיב. כמה שעות אחרי הוא הפסיק לענות לטלפון וידעתי שהוא עשה תאונה. אפילו אמרתי את זה לכל מי שדיברתי איתו. אמרו לי שאני סתם היסטרית. בערך בחמש אחר הצהרים הוא התקשר ואמר לי אל תיבהלי ואני השלמתי את המשפט ואמרתי "עשית תאונה" הוא היה מופתע שאל איך ידעתי.
הוא לא ניפגע קשה נשברה לו הלסת אבל שנים משלושת הטרמפיסטים שהיו לו באוטו מתו על המקום.
לכן כשאני חולמת חלום או יש לי הרגשה רעה אז זה קצת מפחיד אני מאוד מקווה שאמא שלי לא תקבל שבץ ואם כן שבאמת יעלו על זה מהר או שאני אהיה בסביבה.
לפני 15 שנים. 18 במאי 2009 בשעה 23:22
