ירח הדבש שלי עם בדסמ נגמר כנראה. הכל כבר לא נראה חדש ונוצץ ואני מתחילה להרגיש דיסוננס.
זה לא שאני סובלת בסשנים אני אפילו מאוד נהנית אבל רעיונית קשה לי עם זה.
קשה לי עם זה שבעצם האדם שבצד השני שהוא חבר טוב, זה שאני בוטחת בו בעצם רוצה להכאיב לי מחפש דרכים חדשות לגרום לי כאב.
קשה לי עם זה שאנשים שאני חושבת שמחבבים אותי ואני חשובה להם עדיין היו רוצים לעשות לי כל מיני דברים שיכולים להיות מחרידים.
ככל שאני מכירה שולטים יותר יש לי רתיעה יותר גדולה.
אני מגיעה להכל ממקום של לגרום עונג, הסיבה שנהנתי בפעם האחרונה שסישנתי מישהו הייתה שהוא הראה בצורה כל כך ברורה את העונג שהוא חווה.
אם לא הייתי רואה עונג אני לא חושבת שהייתי ממשיכה.
אני תמיד חשבתי שזה ככה גם לאחרים אבל זה לא בדיוק נכון.
לפני כמה ימים קראתי משהו במקום אחר.
קראתי משהו ששולט כתב, הבחור הזה הוא מישהו שאני סוג של מכירה וממה שידעתי הוא בחור טוב ואכפתי שמאוד אוהב את הנשלטת שלו.
במסגרת שיחה על דום ספייס הוא כתב שזה עושה אותו יותר אכזרי.
זה הפריע לי. אני לא מרגישה נוח עם המילה אכזרי זה מתנגש לי עם הקונספט של העונג.
שולט שמגיע למקום אכזרי מפחיד אותי, גרימת כאב ממקום אכזרי לא מרגישה לי בריאה.
המחשבה שמישהו עושה לי דברים ממקום אכזרי מאוד לא נוחה לי, אני לא רוצה לקבל אכזריות.
אני תמיד הרגשתי ששולט צריך להגיע ממקום טוב ומפנק ואוהב. זה נכון שהוא מפנק גם בכאב אבל בלב שלו לא צריכה להיות אכזריות.
לפני 15 שנים. 25 במאי 2009 בשעה 8:18
