שמתי לב שמשהו השתנה באינטראקציה שלי עם חברים.
פעם חברים בשבילי היו בעיקר אנשים לעשות איתם דברים שאי אפשר לעשות לבד ולפעמים לנהל שיחה מעניינת.
בזמן האחרון יש לי חברים שהקשר לי איתם הרבה יותר עמוק. אני יכולה לדבר איתם על דברים ולקבל פרופורציה. הם יכולים לשנות את מצב הרוח שלי ואפילו להשרות עלי שלוה.
אני עדיין לא במקום של לדבר עם אנשים כשרע לי או משהו כזה אבל זו התקדמות.
שאלתי את עצמי מה השתנה ואני חושבת שהדבר המהותי הוא שאני בוטחת בהם יודעת שהם רוצים בטובתי ושאין להם אג'נדה.
אני כותבת חברים ולא חברות כי אחד מהם הוא גבר בעבר גברים אומנם התידדו איתי אבל בסופו של דבר הם רצו משהו אחר ולכן רובם נעלמו כשהתברר להם שבאמת אין סיכוי.
כמעט כל החברות שלי היו תחרותיות ולא מפרגנות.
יכול להיות שבגלל זה התרגלתי אף פעם לא לספר כשרע לי כי תמיד היה החשש שהן ישתמשו בזה נגדי.
והם אכן עשו את זה.
עם החברות האלו ניתקתי קשר מזמן והיום אני שמחה להגיד שמערכות היחסים שלי עם אנשים הרבה יותר בריאות ואפילו יש לי מספר ידידים שהבינו שאין סיכוי ובכל זאת נשארו.
לעניין אחר.
אתמול יצאתי לדייט (אני כמעט לא יוצאת לדייטים זה היה השני בשנה האחרונה) הבחור היה מוצלח נראה בסדר גמור והיה לי נעים ונוח בחברתו. אחרי הדייט תכננתי לפגוש חברים בבית ולהתפרע קצת.
היה לי כל כך נחמד וכל כך נוח עם הבחור (וגם לא רציתי שהוא ינהג שיכור הביתה). בזמן שטפסנו במדרגות בדרך לדירה פתאום קלטתי שעשיתי טעות (אני ממש חלודה) והזמנתי בחור אלי הביתה כשאני לא רוצה לעשות איתו סקס (כלומר לא עכשיו) ואמרתי בדרך שלא משתמעת לשתי פנים שזה לא לסקס והסברתי שאני מבינה שיתכן שנפלה אי הבנה.
החברים שלי איחרו והבחור התחיל לגעת בי מינית. לא בצורה מגעילה אבל הוא בפירוש ניסה לפתוח משהו.
אני מניחה שהוא ניסה להדליק אותי. זו הייתה טעות גדולה אך מובנת כי אני קצת משונה וסיטואציות של אחד על אחד בבית מלחיצות אותי בטרוף שזו אחת הסיבות שלפעמים אני מעדיפה לעשות סקס בשירותים של מועדון על פני הבית.
בסופו של דבר נלחצתי מספיק שפשוט סוג של גירשתי אותו.
זו אשמתי לא הייתי צריכה להיכנס למצב אבל היה לי כל כך נוח איתו בבר ששכחתי שלא עושים את זה.
אני מניחה שקלקלתי וחבל אני פוגשת מעט מאוד בחורים שמוצאים חן בעיניי.
מעניין אם זה התת מודע שלי גורם לי לקלקל כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם דחיה או כישלון או אפילו עם מערכת יחסים.
אני גם תוהה לגבי הרציונל של לנסות לפתוח משהו עם מישהי שאמרה לא הערב אני עדיין לא מרגישה מספיק בנוח.
ואם נמשיך בחפירה אני תוהה למה זה לא נוח. החלק שבין הכניסה לבית ועד הסקס בפועל מלחיץ אותי לפעמים אני מתמודדת עם זה בלעבור ישר לסקס אבל זה אומר שאני לא רואה את הבחור ממטר. סתם ויברטור אנושי ומה שאני עושה איתו זה עוד סוג של אוננות ואני עכשיו בתקופה שהמחשבה על מפגש שכזה מעוררת בי חלחלה.
אם אני כן רואה את האדם, אני צריכה להרגיש בנוח וזה קורה לפעמים, בעיקר אם הוא מחזיק מעמד,אבל לא הרבה. אני מניחה שמפרשים את הדחיה שלי כאילו יש לי בעיה עם סקס או שאני לא מעוניינת.
וכך יוצא שעם אלו שאני מעוניינת בהם אף פעם לא יוצא כלום.
טוב די עם החפירה לגמרי הגזמתי.
לפני 15 שנים. 28 במאי 2009 בשעה 8:59
