בשני הלילות האחרונים ישנתי עם אור קטן בחדר. זה משהו שלא עשיתי כבר חודשים.
פחות או יותר מאז שהפכתי למובטלת.
אבל אתמול בלילה הנחש הגדול חזר לגור מתחת למיטה (לפני שהוא נעלם כבר הצלחתי להפוך אותו לקטן) והשמיכה הפכה ליצור מסוכן.
אני מקווה שהלילה זה לא יקרה שוב.
יש לי בעיות שינה אני מניחה שזה גנטי כי כל מי שיש לו את הגנים של אמא שלי במשפחה כולל האחיין בן החמש שלי חווים דברים דומים.
יש לי כל מיני שיטות להתמודדות. הפסקתי להשתמש בסדינים שהדוגמה שלהם הפכה פעם אחת יותר מדי למפחידה.
יש לי בובות מהילדות בצד במיטה כדי שכשאני מתעוררת ואני חושבת שאני במקום אחר הם יזכירו לי שאני בבית.
והכי מביך שלי הוא שאני עדיין ישנה עם השמיכה תינוק שלי (זה היה הסוד הכי כמוס שלי).
היום חשבתי על זה שאני יכולה להפסיק והשמיכה כבר לגמרי מתפוררת וברור לי שזמנה קצוב, היא בטח לא תספיק לי לעד סוף חיי.
זה לא משהו סנטימנטלי אם אני אמצא שמיכה חדשה שמרגישה אותו הדבר אני אחליף (כמובן שלא אזרוק את הישנה אלא רק אאכסן בארון) אני פשוט צריכה להרגיש אותה איתי במיטה.
פעם הייתי במחזה ועל הבמה הייתה שמיכה שלפחות מרחוק נראתה כמו שלי ולרגע חשבתי לגנוב אותה אבל לא ממש העזתי.
החלומות שלי סיפקו לי הרבה רגעים מעניינים בחיים. חברה שלי עד היום זוכרת איך צעקתי נחש כשישנתי על החוף בכינרת בשקי שינה עם חבורת אנשים. הצעקה הזו גרמה לכל החוף לחפש נחש רוב הלילה.
לבעלי לשעבר פעם סטרתי מתוך שינה והכי גרוע פעם חלמתי שפורצים לי לבית והזעקתי את המשטרה.
בתקופה האחרונה היו לי אומנם הרבה חלומות אבל לא חלומות רעים.
רוב החלומות שלי היו בעיקר מעניינים ונעימים. גם הלילה בסופו של דבר היו לי חלומות מוצלחים אבל רק אחרי ששכנעתי את עצמי שאין נחש ושום דבר לא תוקף אותי אני תוהה מה בחיים שלי החזיר את הנחש אל מתחת למיטה.
לפני 15 שנים. 8 ביוני 2009 בשעה 19:36
