הטיול עם הכלב היום הפך לחויה לא נעימה כאשר מישהו סתם בחר להכאיב לו.
זה קרה כשעמדנו בצומת מחכים לחצות את הכביש. העיניים שלי היו על הכביש ולא על הכלב שהיה קשור ברצועה ועמד בשקט טיפה מאחורי.
לפתע שמעתי אותו מילל בכאב. הסתובבתי וראיתי שלושה בחורים אחד מהם בדיוק משך את ידו מהכלב והסתכל עלי במבט מרושע.
לא ראיתי מה הוא עשה אבל סביר להניח שהוא צבת אותו או משך בשערותיו. הכלב שלי קטן חמוד ושעיר ובשביל לתפוס אותו צריך להתכון כי הוא מאוד קרוב לריצפה.
הוא גם לא בוכה סתם ואם הוא בכה כנראה ממש הכאיבו לו.
למזלי הכלב חסון ועמיד וכמה דקות אחרי זה הוא כבר רדף בשימחה אחרי חתולים בשדרות רוטשילד.
אני לעומת זאת נשארתי עם תחושה של ביטחון אישי מתמעט וגוש של בחילה בגרון.
אין לי כונה לשנות הרגלים בגלל זה אבל אני בהחלט מפנטזת שהייתי יכולה לשלוח את המאפיה הוירטואלית הגדולה שלי לפוצץ להם את הצורה.
ולכל החכמים שקוראים את זה ורוצים לכתוב לי לפנות למשטרה אני אענה מראש שמדובר במאמץ סיזיפי לחלוטין.
הסיבות לכך הן שאפילו אם היה סיכוי שהמשטרה תקח את תלונתי ברצינות אז אין לי מושג איך למצוא או לזהות אותם.
אני גם מניחה שהסיכוי שיקחו אותי ברצינות אפסי הרי אפילו על הרוצחים של האיש ברידינג היו אזהרות ואותם ידעו למצוא ועדיין המשטרה לא עשתה עם זה כלום.
אני מניחה שאחרי שהם ישתכרו הלילה הם בטח ילכו מכות או אפילו ידקרו מישהו ואז הם יעצרו ויקבלו את עונשם.
כי אנשים שפוגעים בחיות סופם שיפגעו באנשים.
לפני 15 שנים. 25 בספטמבר 2009 בשעה 19:50
